חובת התלמידים · פרק י״ב, ד׳

ואם תשאל מה זאת חסידות,‏ ובמה גדול כח החסיד העובד את ד׳, על עובד ד׳ שאינו חסיד.‏ דע לך שא״א לבאר לך עוד את הדבר,‏ מפני שאין החסידות דבר של שכל לבד לבארו,‏ השכל אשר בחסידות הוא רק חלק אחד ממנה,‏ ובא רק עם העבודה,‏ וכמו שא״א לבאר בשכל את ענין הנבואה,‏ כי רק הנביא ידע מה היא,‏ ואצלו היתה כ״כ פשוטה עד שלא הבין למה גם זולתו לא יראה,‏ כמו שאמר הנביא: ד׳ אלקים דבר מי לא ינבא ‏(עמוס ג׳ ח').‏ שלא הבין מי הוא אשר לא ינבא כשד׳ דבר, כן גם החסידות שהיא התגלות איזה ניצוץ מניצוץ הנבואה אשר באיש ישראל ‏(כמו שאיתא בגמרא פסחים, ישראל וכו׳ בני נביאים הם)‏. א״א לבארה בשכל לבד לא עבודתה ולא ראיתה,‏ איך חסיד אמיתי מתפלל,‏ מתלהב ומקשר את נפשו אז בקדושה עילאה, ואיך מסתכל הוא בתורה ומצות את ההדור נאה זיו העולם, וכי ניצוץ שכינת עוזו גם על העולם כלו פרוש, ואף החסיד בעצמו בשעה שמתעלה ומתלהב,‏ מסתכל ורואה והדבר אצלו פשוט וודאי,‏ ואח״כ אם נופל גם א״ע ואת ראיתו הקדומה אינו מבין.‏ אבל כל זה עוד ממך והלאה בחור ישראל לע״ע,‏ רב וגדול יותר מערכך לדעת אף לחפוץ ענינים כאלה, אבל לקצה החסידות כבר באת ובקצה המטה מיערת הדבש כבר טעמת אם התחלת להכניס את דברינו אל קרבך,‏ וכשתתמיד לעבוד בזה,‏ תהי׳ אי״ה חסיד, בצל שדי תחסה,‏ ומזיו שכינתו עליך יפרוש.