חובת התלמידים · פרק י״ב, ג׳

אבל דע לך,‏ תלמיד ותיק,‏ שכל דברינו אלה הם רק אמצעים להתעורר בהם,‏ והעיקר הוא שתעבוד אח״כ בעצמך בזה בכל פרט.‏ משל לאיש מתעלף ונתנו לו טיפות שונות ושב רוחו אליו,‏ והי׳ אם מעתה יאכל לחם,‏ חלב וכו׳, אז בעזר ד׳ יתקיים.‏ ואם ישתטה ויאמר,‏ הן הטיפות כחן רב להחייני מהתעלפותי,‏ כש״כ שיחזקוני בהיותי,‏ ולמה לי לרדוף ולעבוד בפרנסתי,‏ ויחדל לאכול ולשתות דבר בלתי הטיפות,‏ ויחלה.‏ כן דברינו רק טיפות לעורר את הנפש הקדושה ואת גוף הישראל לעבודתם הם,‏ והי׳ אם תעבוד בדרכים שהתונו לך,‏ ובאופנים שרשמנו לך,‏ אז בעהשי״ת תעלה להיות איש ישראל קרוב לד׳.‏ את זכותך בקרבך תרגיש,‏ ובכל דבר מדברי התורה תפלה ומצות תתפעל מרשפי אש הקדושה המתנוצצים מהן בקרבך.‏ אבל אם לא תעבוד,‏ לא במדותיך לנקותן מזוהמתן ולקדשן, ולא בכל גופך עבודת פרך כעבד לרבו,‏ ורק על התעוררויות אלו או כיוצא בהן תסמוך,‏ אז ח״ו כמתעלף שרוצה להזין א״ע בטיפות תהי׳,‏ את הכל תאבד אף בקדושה עילאה ח״ו תפגום, אבל בטוחים אנו בך שלא תפגר ולא תתרשל מלעבוד,‏ ולא בפעם אחת רק מעט מעט,‏ ותמיד,‏ כנ״ל בפרק י״א,‏ וזאת כונתנו בכל אלה, ובזה כבר התחלת להיות חסיד.