חובת התלמידים · פרק י״א, ח׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

תתרגל במחשבותיך הקדושות ובהשקפה עלאה כנ״ל,‏ השוה נא את מצבנו הרם אשר לפנים נגד מצבנו השפל עתה,‏ כי כפי הנראה בדברי הנביאים וכתובים,‏ לא היתה הנבואה אז כדבר היוצא מן ההרגל לא חידוש ולא פלא.‏ כשרצה ד׳ להודיע למנוח ואשתו את לידת שמשון בנם,‏ לא הודיעם בחלום ולא ע״י בת קול,‏ כי למה כל אלה אם יכול לשלוח אליהם מלאך.‏ ואם לא די להם פעם אחת שלחהו פעם ב׳,‏ אף שמנוח ואשתו לא היו גדולי ישראל,‏ כמו שאמרו חז״ל.‏ אבל הלא ישראלים היו,‏ אנשים מאנשי קודש היו, וכבר יכלו לראות ולדבר עם מלאך כדבר איש אל חברו,‏ זה שואל וזה משיב.‏ שאול המלך שלא הי׳ נביא ועוד טרם שמלך,‏ בין להקת נביאים ג״כ ניבא,‏ ולא הוא בלבד אלא גם שליחיו ששלח לרדוף‏ את דוד המלך, כשבאו לשמואל הנביא ותלמידיו בני הנביאים,‏ גם עליהם הי׳ הרוח ונם הם נבאו,‏ אשר כנראה לא כדי להציל את דוד בלבד השרה ה׳ את רוח הנבואה עליהם,‏ כי כדי להצילו לא הי׳ מהפך רודפי דם נקי לנביאים, רק הי׳ עושה לו נס אחר כמו בשאר הצלותיו.‏ אבל למה עתה לנסים,‏ ולשנות הטבע,‏ הקב״ה אינו עושה נסים בכדי,‏ אם יש עתה דבר כל כך פשוט לעשותם לנביאים,‏ הלא ישראלים הם כשמתרחקים ממקורם מתגשמים,‏ אבל כשבאים בין הנביאים גם בהם מתפרצת נבואתם.‏ ואף שאול שרדפו כשבא אליהם,‏ ניבא כל הלילה.‏ וחז״ל עוד אמרו שנביאים כפלים כיוצאי מצרים,‏ היינו ק״כ רבוא נביאים היו בישראל,‏ ולא נתפרשו בפסוקים,‏ מפני שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה,‏ נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה ‏(מגילה י״ד א׳).‏ ובמדרש שה״ש איתא שמספר זה של נביאים הי׳ בדורו של אליהו הנביא בלבד,‏ חוץ מן הנביאים שהיו בשאר הדורות,‏ וגדלות הנביא על שאר ישראל היתה,‏ שהי׳ תמיד נביא,‏ ומדרגת נביאותו היתה יתרה הרבה עליהם.‏ למשל עתה ישנם צדיקים שהם תמיד צדיקים עובדי ד׳ במדה מרובה כ״א לפי מדרגתו,‏ אבל גם כל איש ישראל לא ימלט שלא תהי׳ בו איזה צדקה ואיזה עבודה,‏ ואם לא תמיד עכ״פ לפעמים,‏ ואם לא גדולה כצדקת הצדיק עכ״פ עבודה וצדקה היא כן גם בעניני הנבואה לפנים,‏ ארבעים ושמונה הנביאים שנתפרסמו,‏ עלו להיות נביאים גדולים כ״א לפי מדרגתו נביאים תמידים,‏ כמו שאמר הכתוב נביא לגוים נתתיך.‏ אבל לנבואה פעמית לעת הצורך,‏ כגון במנוח ואשתו או כשבא בין הנביאים, גם כל איש ישראל הי׳ יכול לזכות,‏ כי הלא בנ״י מלפנים היו קרובים אל ד׳ וארובות השמים פתוחים היו,‏ ובכל צורך דבר האב עם בניו.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.