הסכת ושמע, כאב הלב והתמדת בקשתך, בהשקפתך תלוי׳, העשיר שנתרושש, כל זמן שהשקפתו על עצמו כעל עשיר, וחושב הלא עשיר הנני, ולמה עשירים אחרים יש להם רב טוב, ולמה מקודם גם הוא וכל ביתו היו רחבים ומעונגים וכו׳, אז דאגת לבו קשה, ותמיד לא יחדל מלבקש עצות איך לשוב ולהתעשר בעזרת ד׳. ואם מחליף הוא את השקפתו העשירה אשר מקודם, ומביט ע״ע מעתה כעל עני ככל העניים, אז לא ידאג אף לא יבקש עצות לשוב ולהתעשר, הן גם אז יברך את עצמו שיזכה בגורל וימצא מציאה ויתעשר, אבל רק במחשבתו יתברך ויארוג דמיונות עשירים, אבל בלבו לא יכאב ולא יבקש בלתי אם להרויח על פת חרבה ודירה יפה במרתף חם, כן כל עצמך תלוי׳ בהשקפתך מהו ישראל, ואל מה צריך אתה להגיע, יודע אתה כבר זאת וכבר דברנו מזה, אבל גם העני שהחליף את השקפתו להשקפה עני׳, זוכר את עשרו ומתברך להתעשר. אך כיון שרק במחשבתו יודע זאת ובלבו כבר לא קבועה, ובתוכיותו השקפה אחרת ע״ע נמצאה, לא ידאג ולא יבקש ולא ישתדל למצא שוב את עשרו, ואף במלאכתו ומסחרו יתעצל, כן ידיעתך בדעתך בלבד לא די בזה. ד׳ אמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו (הושע י"א ג'). האב הרחמן משתוקק לקחת את כל איש ישראל על ידי נביאיו אליו, אבל צריכים להרגיל את הנפש התועה ואת הבן הנדח בגשם העולם, לשוב ללכת אל אביו ולקפוץ אל זרועותיו כביכול. ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. ד׳ מרגיל אותנו וגם אנו צריכים להרגיל א״ע בזה. אמור מעתה, שאמונתך בד׳ לא תהי׳ תמונה ומוסתרת בך, רק ברורה וחזקה, זכור אל תשכח, הזהר והתמד בזה שרשמנו לך לעיל פרק ט׳, שכמה פעמים ביום תחשוב שד׳ ית׳ מלא כל הארץ כבודו, ותמיד אתה נמצא לפניו ית׳ וכו׳, ובפרט בשעות הפנויות תוסיף לחשוב זאת. ולמה לך להבל ולחבל את מוחך בשטותים, חשוב בו מאמונת ד׳. ובמדה שתוסיף לחשוב בזה, תתרגל באמונה עד שלא תהי׳ כאמונה הנעלמה מידיעת האיש, רק ידיעה ודאית וראי׳ ברורה ואיתנה, ידיעה יותר ברורה לך מידיעתך שהשמש מאיר, כי זאת תורת הישראל, אף הדברים שלמעלה משכלו, במדה שמרבה לכפול ולחשוב אותן, ודאיות וחזקות נעשות לו, יותר מן הדברים שרואה בעיניו פשוט הוא, כי הלא נפשו רואה גם את הדברים שלמעלה משכלו, רק שהנפש נעלמה ממנו, וככל שמרבה לחשוב בהם, את נפשו עם ראיתה מרגיל בזה לצאת ולהראות בו, ובראיתה רואה את אמיתת הדברים. ולא את אמונת ד׳. וכי הוא מלא כל העולמות בלבד, תתרגל לחשוב תמיד, רק גם את תכליתך ותכלית כל ישראל שדברנו לעיל, והתנאי שהתנה הקב״ה עמנו והייתם לי סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו׳, תחשוב כפעם בפעם עד שלא יהי׳ תכלית הזה בעיניך כדבר היוצא מן הכלל, כאילו דרשנו ממך דברים נוספים שאפשר גם בלעדיהם, רק בעיניך תראה שבאופן אחר א״א להיות ישראל. ובמדה שתתרגל במחשבות אלו תשתנה כל השקפתך על העולם, על עם ישראל ועליך, להיות אחרת. קדושה עליונה וישראל, לא יהיו אצלך כב׳ דברים שונים ורחוקים, רק דא ודא אחת היא, וכשתרבה להתרגל בזה, וכשתעלה השקפתך זו, אז מעצמך גם בלבך תדאג כשתרגיש בך איזה נדנוד גשם ושטות, ותתמיד לבקש הורני ד׳ דרכך אהלך באמתך, הושיעני שאעבדך באמת ביראה ואהבה, וכל שתתמיד לבקש, תתמיד לעבוד.
חובת התלמידים · פרק י״א, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chovat HaTalmidim, Warsaw 1932
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חובת התלמידים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
