חובת התלמידים · פרק י״א, ו׳

בן יקיר,‏ הן כבר אמרנו לך שלא לצותך בלבד שתלך בדרך ד׳ באנו בזה,‏ כי גם אתה כבר יודע וגם נפשך משתוקקת לזה,‏ רק גם לעזור לך ולהרגיל אותך ללכת בו באנו.‏ והנה אמרנו לך שתתמיד בעבודתך בין בשעה שתעלה מעלה בין בשעה שתנוח,‏ אף בשעה שתפול,‏ וכי זה תלוי בהתמדת בקשתך את דרך האמת,‏ מן הגשם אל ד׳.‏ אבל בדברינו אלה עוד לא יצאנו את ידי חובותינו אליך,‏ חובת העוזר והתומך,‏ כי איך מעוררים גם את זאת,‏ ואיך מסתגלים להיות דואג ומבקש תמידי.‏ דרכו של האיש אף שיודע שישראל הוא, ועליו לנער את הרפש ואת הטיט המנבלתו,‏ להכבס להטהר ולשוב אל מלכו וקדושו קדוש ישראל,‏ מ״מ רק במחשבתו יודע הוא ולבו אין כואב לו על זאת,‏ אפשר עוברים עליו רגעים שמרגיש איזה דאגה בלבו מזה,‏ אבל קלה היא ורק לפעמים רחוקות מרגישה,‏ כאב הלב ובקשה תמידית הוא מרגיש רק על העוה״ז,‏ איך ישיגו,‏ איך יתאמץ בו ויתגאה אתו וכו׳ ולא יותר.‏ ומה נועיל בדברינו,‏ שתבקש ולבך ידאג ע״ז,‏ אם לא נעזור לך ולא נרגילך איך לדאג ואיך לבקש.‏ הן כבר אמרנו שנינו ושלשנו לך,‏ שבלא עבודתך ובלא התאמצות בחוזק בכל כחך לעבודתך,‏ כל דברינו לא יזיזו אף רגלך אחת מן הטיט שאתה שקוע בו עד צוארך,‏ אבל גם כשתתאמץ בעבודתך, צריכים אנו להוסיף להורותך, איך תבא לבקשה התמידית הזאת.