חובת התלמידים · פרק א׳, י׳

והאם גם בעצמך ובדעתך לא תבין זאת, שמע נא את דברי ישעי׳ הנביא (ישעי׳ ה׳ ז') כי כרם ד׳ צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. כל בית ישראל הכרם של ד׳ הוא, ואיש ישראל הפרטי עץ יקר הוא שד׳ משתעשע בו אם רק הולך בדרכו, דרך התורה, וגם אתה נער ישראל שורק קטן. כשאנו מדברים עתה אליך, אין אנו יודעים עם מי מדברים ואף אתה לא תדע מי אתה ומה תהי׳ כשתתגדל בעבודתו ובתורתו, אם צדיק וגאון אשר שמו ילך מקצה העולם ועד קצהו, או אפילו עשיר עובד ד׳ מופלג בתורה ויראה בעל צדקה גדול, טוב לשמים וטוב לבריות אשר תפארת לעם ישראל כלו תהי׳, וכל אב ואם בו יתברכו לאמר לבניהם, ישימך אלהים כזה. כבר שמענו גם שמענו מהרבה אנשים גדולי ישראל, שבקטנותם לא הכירו בהם שום יתרון על חבריהם וכשהתמסרו לעבודתו יתברך גדלו והצליחו ועד לנצח בראש עם ישראל כלו נשארו, בצל תורתם ועבודתם כל בית ישראל יחסיון, ועד שיבא משיחנו באורם נסע ונלך.