שלא להניח אמורי הפסח לפסל בלינה

שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֵמוּרֵי הַפֶּסַח לִפָּסֵל בְּלִינָה - שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֵמוּרִים שֶׁל פֶּסַח עַד הַבֹּקֶר שֶׁלֹּא יַקְרִיבוּ אוֹתָן וְהֵן נִפְסָלִין בִּשְׁהִיָּה זוֹ וְנִקְרָאִין נוֹתָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יח) וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר אֵמוּרִין וְלִשְׁאָר קָרְבָּנוֹת. וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא (שם) לֹא יָלִין חֵלֶב, בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד עַל הַחֲלָבִים שֶׁנִּפְסָלִין בְּלִינָה. וּכְבָר נִכְפְּלָה זֹאת הַמְּנִיעָה בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כה) וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי כְּבוֹד הַקָּרְבָּן לְהַקְרִיבוֹ בִּזְמַנּוֹ הַקָּבוּעַ אֵלָיו, וְהַמַּעֲבִיר הַמּוֹעֵד נִרְאֶה כְּמִתְיָאֵשׁ וּמַשְׁלִיךְ הַדָּבָר אַחֲרֵי גֵּווֹ וְאֵינֶנּוּ מִתְעוֹרֵר וּמַתְפִּיס כַּוָּנוֹתָיו אֶל הָעֲבוֹדָה יָפֶה, וּמִפְּנֵי כֵן נִפְסָלִין בְּכָךְ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ (פסחים סד ב) שֶׁמִּצְוָה לְהַקְטִיר אֵמוּרֵי כָּל זֶבַח וְזֶבַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (מנחות עב א) שֶׁמִּצְוַת הַקְטָרָתָן אַחַר שְׁחִיטָה סָמוּךְ, וְאִם לֹא הִקְטִירָן כֵּן מַקְטִירָן כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְדַוְקָא כְּשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל אִם חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּחֹל אֵין מַקְטִירִין בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵין מַקְטִירִין חֶלְבֵי חֹל בְּיוֹם טוֹב, דְּיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה וְדוֹחֶה לָאו דְּלֹא יָלִין, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּפְסָחִים [שם]

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים כֹּהֲנִים. וְהָעוֹבֵר וְלֹא הִקְרִיבָן, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.