מצוה צ״א · תרי"ג מצוותמצות עשה

מצות הבאת בכורים

ספר החינוך

מצות הבאת בכורים

ספר החינוך · המאה ה־13

מִצְוַת הֲבָאַת בִּכּוּרִים - לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא הַפְּרִי הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּתְבַּשֵּׁל בָּאִילָן שֶׁחַיָּבִין אָנוּ לַהֲבִיאוֹ שָׁם וְלִתְּנוֹ לַכֹּהֵן, וְלֹא כָּל הָאִילָנוֹת בְּמִצְוָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שִׁבְעַת הַמִּינִים בִּלְבַד שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהֵם חִטָּה, וּשְׂעוֹרָה, גֶּפֶן, וּתְאֵנָה, וְרִמּוֹן, זֵיתִים וּתְמָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא וְגוֹ' וּבָא הַפֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל שִׁבְעָה פָּרוֹת אֵלּוּ. וּלְפִי הַדּוֹמֶה כִּי בְּדֶרֶךְ זוֹ לָמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לוֹמַר כָּךְ, כִּי אַחַר שֶׁלֹּא הֻזְכְּרוּ כָּל פֵּרוֹת אֲחֵרִים חוּץ מֵאֵלּוּ בַּתּוֹרָה בְּשׁוּם מָקוֹם וְצִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מֵאַרְצֵנוּ בִּכּוּרֵי פֵּרוֹת סְתָם, בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָדוּן כִּי עַל הַפֵּרוֹת שֶׁהוֹדִיעָנוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁהֵן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשֶׁשִּׁבְחָהּ בָּהֶן, עַל אוֹתָם צִוָּנוּ. וְאֶפְשָׁר כִּי יֵשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל עוֹד הֶכְרֵחַ הַכָּתוּב בָּעִנְיָן, אוֹ שֶׁמָּא דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵם. וְכֵן הָיָה דַּרְכָּם לְהָבִיא אוֹתָן (בכורים ג ג) הַסְּמוּכִין לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין אוֹתָן רַכִּים, וְהָרְחוֹקִין מְיַבְּשִׁין אוֹתָן.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת דְּבַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ, וְנִזְכֹּר וְנֵדַע כִּי מֵאִתּוֹ בָּרוּךְ הוּא יַגִּיעוּ לָנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת בָּעוֹלָם. עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְהָבִיא לִמְשָׁרְתֵי בֵּיתוֹ רֵאשִׁית הַפְּרִי הַמִּתְבַּשֵּׁל בָּאִילָנוֹת וּמִתּוֹךְ הַזְּכִירָה וְקַבָּלַת מַלְכוּתוֹ וְהוֹדָאָתֵנוּ לְפָנָיו, כִּי הַפֵּרוֹת וְיֶתֶר כָּל הַטּוֹבָה מֵאִתּוֹ יָבֹאוּ, נִהְיֶה רְאוּיִים לִבְרָכָה וְיִתְבָּרְכוּ פֵּרוֹתֵינוּ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יט ב) שֶׁהֵן אֲסוּרִין לַזָּר כִּתְרוּמָה מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לִירוּשָׁלַיִם, וּמֵאֵיזֶה פֵּרוֹת מְבִיאִין מֵהֶם בִּכּוּרִים מִדְּרַבָּנָן, וְשֶׁנִּתָּנִין הַבִּכּוּרִים לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְשֶׁטְּעוּנִין כְּלִי וְהוּא לַכֹּהֵן אִם הוּא שֶׁל עֵץ, וְשֶׁלֹּא יְבִיאֵם אָדָם בְּעִרְבּוּב אֶלָּא דֶּרֶךְ נוֹי, כְּגוֹן שֶׁמֵּשִׂים הוּצִין אוֹ עָלִין בַּסַּל בֵּין כָּל מִין וָמִין, וּמַקִּיף אֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים לְסַל שֶׁל תְּאֵנִים עַל שְׂפָתוֹ, וּמְבִיאִין בִּידֵיהֶן תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה לִכְבוֹד הַבִּכּוּרִים וְנוֹתְנִין אוֹתָם לַכֹּהֲנִים, וְכֵיצַד הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָן, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עֲלֵיהֶן הַמְּבִיאִים אוֹתָם וְהַיּוֹצְאִים לִקְרָאתָם, וְהַמִּזְמוֹרִים שֶׁהָיוּ קוֹרְאִין סָמוּךְ לָעִיר, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת בִּכּוּרִים (פ"ג) [פ"ד מה' בכורים].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים, וּבְפֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְסוּרְיָא וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֲבָל לֹא בְּפֵרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

מצות הבאת בכורים היא מצוה צ״א מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות עשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.