מצות שביתה ממלאכה ביום עצרת

מִצְוַת שְׁבִיתָה מִמְּלָאכָה בְּיוֹם עֲצֶרֶת - לִשְׁבֹּת מִכָּל מְלָאכָה זוּלָתִי מָה שֶׁמְּיֻחָד לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בְּיוֹם שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁזֶּהוּ הַנִּקְרָא חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת שְׁבִיתַת יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁבַּסֵּדֶר הַזֶּה (מצוה רצז) שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מִקְרָא קֹדֶשׁ עִנְיָנוֹ לוֹמַר קַדְּשֵׁהוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה.

וְגַם שָׁם כָּתוּב רֶמֶז מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. שֶׁמַּסְפִּיק עַל צַד הַפְּשָׁט בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים. וּבְמִי נוֹהֶגֶת, וּקְצָת דִּינֶיהָ נִכְתֹּב בְּלָאו דְּאִסּוּר מְלָאכָה דְּיוֹם טוֹב (מצוה רחצ) שֶׁלְּאַחַר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם [או"ח סימן תצז].