מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת

מִצְוַת קָרְבַּן מִנְחָה חֲדָשָׁה מִן הַחִטִּים בְּיוֹם עֲצֶרֶת - לְהַקְרִיב בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת לֶחֶם חָמֵץ מִן חִטָּה חֲדָשָׁה, וְזֶהוּ נִקְרָא בַּכָּתוּב מִנְחָה חֲדָשָׁה, וְהֵם שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג טז יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים. וְהָעִנְיָן הָיָה כֵּן, (מנחות עו א ב) שֶׁהָיוּ מְבִיאִין שָׁלֹשׁ סְאִין חִטִּים חֲדָשׁוֹת וְשָׁפִין אוֹתָן וּבוֹעֲטִין בָּהֶן כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּנָחוֹת, וְטוֹחֲנִין אוֹתָם וּמְנִיפִין מֵהֶן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נָפָה, וְלוֹקְחִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין מֵהֶן שְׁתֵּי חַלּוֹת וּמֵבִיא שְׂאוֹר (שם נב, ב) וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הָעִשָּׂרוֹן, וְאֹרֶךְ כָּל חַלָּה (שם צו, א) שִׁבְעָה טְפָחִים, וְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה, וְגָבְהָהּ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּמְרֻבָּעוֹת הָיוּ, וְאוֹפִין אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר אַחַר הֲנָפָתָן הָיוּ נֶאֱכָלוֹת לַכֹּהֲנִים כָּל אוֹתוֹ יוֹם וַחֲצִי הַלַּיְלָה (שם ק ב), וְאוֹתָהּ מִנְחָה הִיא רִאשׁוֹנָה לְכָל הַמְּנָחוֹת הַבָּאוֹת מִן הַחִטִּים. וּמַקְרִיבִים עִם הַלֶּחֶם, שִׁבְעָה כְּבָשִׂים תְּמִימִים וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם לְעוֹלָה, וְשָׂעִיר לְחַטָּאת, וּשְׁנֵי כְּבָשִׂים לִשְׁלָמִים, וְאֵלּוּ הֵן הַקָּרְבָּנוֹת הָאֲמוּרִים בְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים כָּל זֶה הָיָה קָרֵב עִם הַלֶּחֶם, מִלְּבַד קָרְבָּן מוּסַף הַיּוֹם שֶׁהוּא שְׁנֵי פָּרִים וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים לְעֹלָה, וּשְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת, וְאֵלּוּ הֵן הַקָּרְבָּנוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. וּבְפֵרוּשׁ נִתְבָּאֵר כֵּן בְּפֶרֶק רְבִיעִי מִמְּנָחוֹת (מה, ב) שֶׁזֶּה הַקָּרְבָּן, יָבֹא עִם הַלֶּחֶם, חָלוּק מִמּוּסַף הַיּוֹם, וְאַחַר הֲנָפַת הַלֶּחֶם, הָיָה נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים עִם כִּבְשֵׂי הַשְּׁלָמִים.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת הָעֹמֶר (מצוה שב) שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, מָה שֶׁמַּסְפִּיק גַּם לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל צַד הַפְּשָׁט. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי בָּעִנְיָן כִּי מִפְּנֵי זֶה הָיְתָה הַמִּצְוָה בְּחִטִּים לִהְיוֹת הַמִּנְחָה בְּכִכָּרוֹת שֶׁל לֶחֶם, וּבְמִנְחַת שְׂעוֹרִים בְּקֶמַח, לְפִי שֶׁהַחִטִּים לְמַאֲכַל אָדָם, וְעַל כֵּן רָאוּי לַהֲכִינָם בְּעִנְיָן שֶׁהָאָדָם נֶהֱנֶה וְנִזּוֹן מֵהֶם, וְכָל זֶה מִן הַשֹּׁרֶשׁ אֲשֶׁר נָטַעְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּן עַל צַד הַפְּשָׁט, כִּי מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה, תִּתְעוֹרֵר מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם אֶל הַדְּבָרִים, וְעַל כֵּן, כְּפִי חֲשִׁיבוּת הַקָּרְבָּן וַהֲכָנָתוֹ הַטּוֹבָה לֵב אָדָם מִתְעוֹרֵר אֵלָיו יוֹתֵר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ (שם פג, ב) שֶׁאִם לֹא מָצְאוּ חָדָשׁ יָבִיאוּ מִן הָעֲלִיָּה, וְחִטִּין שֶׁיָּרְדוּ בֶּעָבִים לֹא יָבִיא לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן סָפֵק אִם אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם אוֹ לָאו וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר. לִישָׁתָן שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ, וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים כְּכָל הַמְּנָחוֹת, וְאֵין אֲפִיָּתָן דּוֹחָה יוֹם טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טז) יֵעָשֶׂה לָכֶם וְלֹא לְגָבוֹהַּ. הֲנָפַת הַלֶּחֶם עִם שְׁנֵי כִּבְשֵׂי הַשְּׁלָמִים הָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּעוֹדָן חַיִּים. וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל אַחַת מִן הַכִּכָּרוֹת, וְהַשְּׁנִיָּה מִתְחַלֶּקֶת לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מִתְבָּאֲרִים בִּמְנָחוֹת פֶּרֶק רְבִיעִי, חֲמִישִׁי, שְׁמִינִי וְאַחַד עָשָׂר [ה' תמידין ומוספין פ"ו].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וכו', כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר.