שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם חַג שָׁבוּעוֹת - שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם עֲצֶרֶת, שֶׁזֶּהוּ יוֹם שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טו טז) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וְגוֹ' תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְגוֹ'. וּפֵרוּשׁ מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת כְּלוֹמַר, מָחֳרַת יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שֶׁבּוֹ דִּבֵּר תְּחִלָּה, דְּאִי בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אִם כֵּן לֹא יוֹדִיעֵנוּ אֵיזֶהוּ. וְנִמְצָא, שֶׁחֲמִשִּׁים יוֹם כָּלִים בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, כֵּיצַד? חֲמִשָּׁה עָשָׂר יָמִים מִנִּיסָן שֶׁהוּא מָלֵא לְעוֹלָם, וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה מֵאִיָּר שֶׁהוּא חָסֵר לְעוֹלָם, וְשִׁשָּׁה מִסִּיוָן, הֲרֵי חֲמִשִּׁים. וְיוֹם הַחֲמִשִּׁים זֶה, שֶׁהָיָה יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ תּוֹרָה, הוּא חַג הָעֲצֶרֶת, וְנִקְרָא גַּם כֵּן חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְכָתוּב בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה עַל זֶה הַיּוֹם הַנִּכְבָּד כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. כְּבָר כָּתַבְנוּ כִּי מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה נִקְרֵאת כָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ.

שֹׁרֶשׁ מִצְוַת הַמּוֹעֵד הַזֶּה רָמוּז בְּמִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה שו), וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.

וְדִינֶיהָ כָּתַבְתִּי קְצָתָם כְּמִנְהָגִי בְּמִצְוַת שְׁבִיתַת מְלָאכָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁבְּסֵדֶר זֶה, וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּשְׁאָר יְמֵי מוֹעֲדֵי הַשָּׁנָה, כִּי שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמּוֹעֲדִים הַיְּדוּעִים, וְהֵם, רִאשׁוֹן וּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְרִאשׁוֹן וּשְׁמִינִי שֶׁל חָג, וַעֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּין אֶחָד לְכֻלָּם לְכָל הֶתֵּרָן וּלְכָל אִסּוּרָן. וּבֵאוּר כָּל דִּינֶיהָ בַּאֲרֻכָּה בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה, וְהִיא מַסֶּכֶת בֵּיצָה [א"ח סימן תצו].