עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת, שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ, עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר:

כשרה. הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה:

עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': דבריהן ומחלוקת שלהן אינו אלא בשינוי מקום ושינוי שם אין צריך בהבנת ענין זה זולתי שתזכור הדברים שהזהרתיך לשמרם והם שחטאת העוף כשהיא כשרה היא נאכלת כולה כמו שנתבאר בתורה וכמו שנזכר אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים לפיכך אין בה מעילה וכבר נתבאר בפ' הזה שאם עשאה לשם עולה אסור לאוכלה ומועלין בה וידוע שהעולה כליל לאשים ואפי' היא כשרה האוכל ממנה שום דבר חייב מעילה וכבר זכרנו בפרק ה' שקדשי קדשים שחיטתן בצפון וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום וידוע שקדשים קלים יאכל לבעלים או לכהנים כמו שנתבאר בחמישי לפיכך אין בהם מעילה אבל יש בה איסור והיתר לפי שהאימורין מהן אסורים אין ראוי לאכלן לשום אדם והנותר הוא שמותר לכהנים או לישראל או לשניהן ועוד יתבאר בפרק ראשון ממעילה בסדר הזה מתי מועלין באימורי קדשים קלים ומתי אין מועלין בהם ושם יתבאר שקדשי קדשים שחיטתן בדרום אפילו הפסיד בהן המחשבה מועלין בהן ואין בזה מחלוקת. והלכה כרבי יהושע:

רי"א אין מועלין בה. פירש הר"ב דכיון דשינה כו' נעשית חטאת כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסקינן בגמרא דלא אמר ר"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויוצא י"ח לא אמרינן כי היכי דלא תקשי מפ"ג דקנים דר"י היא כדמסיים בה בסופו אר"י זה שאמרו כו'. וכתבו התוספות תימה מאי שנא זו מזו. וי"ל דכה"ג אשכחן פ"ק דמנחות [דף י"ב] דזריקה מועלת ליוצא ושיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורים באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה וזריקת פגול ר"ל בפ"ק דמעילה כו'. וי"מ דמדאורייתא נמשכת ונעשית חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינה עולה לשם חובה. וצ"ל דקסבר ר"י אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין [בעזרה] לאו דאוריי' כדאמרינן בנזיר [פ"ד דף כ"ט] וא"נ קסבר דאורייתא. חיה ועוף לאו דאורייתא ולית ליה ההיא דרשא בפ"ב דקדושין [שכתבתי שם במשנה ט'] דמרבה עופות [עכ"ל]:

ומועלים בהן. ל' הר"ב מפני שנפסלו בשינוי מקומן ולא הוציאתן זריקתן מידי מעילה. וז"ל רש"י ולא הביאתן זריקתן [לכלל] שעת היתר להוציאן מידי מעילה:

בדבר שכולו היתר. פירש הר"ב בחטאת העוף שאין בו צד מעילה. כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה: