זְבָחִים ז׳ · ג׳

וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת:

על המשנה הזו

משנה זְבָחִים ז׳ ג׳, מתוך מסכת זְבָחִים שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

לשם חטאת. אף על פי ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר ולא יבדיל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה ומועלין בהן כו': מן העיקרים שבידינו שנבלת העוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא לא אדם ולא בגדים אבל היא מטמאה בבית הבליעה בלבד ר"ל מי שאכל ממנה כזית כשהגיע לבית הבליעה יטמא ויהיה טמא ואם נגע בבגדים מטמאין וזהו ענין מטמא בגדים כמו נושא הנבלה ואלו בכלל אבות הטומאות המקובלות כמו שנבאר בתחלת כלים ועוד יתבאר עיקר כל זה והרמז שנאמר על זה בתורה בתחלת מסכת טהרות ושמור העיקר הזה: וידוע שאם יפסד זבח החולין בשום ענין מהענינין המפסידין הזבח יהיה הזבח נבלה וכן אם הפסיד המליקה כגון שמלק בסכין והדומה לו כפי מה שיתבאר בתחלת חולין שזה נבלה אבל אם מלק מליקה כשרה אז תהיה כמו הזבח הכשר בחולין שהתיר רחמנא אכילתו לכהן ר"ל חטאת העוף לפיכך אמר בכאן שאלו השינוין כלן שזכרנו לך בחטאת העוף אם מלקה שלא לשמה או שינה מקומה אע"פ שהוא פוסל אותה לא הוציאה מכלל הטהרה שתהא כמו נבלת העוף ותטמא כזית בבית הבליעה ויהיה האוכל ממנה מטמא בגדים רק היא טהורה ואין מותר לאכלה מפני ההפסד שאירע בה והאוכל ממנה שוה פרוטה חייב מעילה כמו שחייב כל הנהנה מן ההקדש לפי שהיא קדש ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה החטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותר באכילה אע"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

ומועלים בהן לר' יהושע דאמר לקמן דעולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו' דאין מועלין בה. התם דבין מליקה בין הזייה נעשה כמעשה חטאת והלכך נמשכת לחטאת לכל דיניה. אבל הכא דאמרינן וכולן וכו' דמועלין הא דתנן לעיל כמעשה חטאת כו'. ועלה תני נמי עשאה למטה כו'. מיירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה בלבד [כלומר שלא מיצה כלל. וכמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת. הכי מסקי התוספות] דכיון דלא שני במליקה תו לא נמשכה לחטאת. ואע"ג דהשתא דמתניתין דלקמן דשני במליקה ודהכא במצוי ודר"פ נמי במליקה דהא סתים לן תנא דלא כראב"ש. אין רישא וסיפא במליקה ומציעתא במצוי. גמרא. פירש"י דלא תוקמא כר"א דשמותי הוא:

חוץ מחטאת העוף שעשאה למטן כו'. אעפ"י ששינה במליקה שלא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה. לפי שאותו סדר [אינו אלא] למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום הרמב"ם. וכבר כתבתי לעיל דזה דוקא לראב"ש ודסוגיא דגמרא דידן. דמתניתין לאו ראב"ש היא וא"כ כי שינה במליקה פסולה. לא קשיא למאי תנן חוץ מחטאת כו'. דכיון דנעשית כמצותה וכשירה. פשיטא דאין מועלים בה. דכיון דתני וכולן וכו' דמהדר אדלעיל איצטריך לאפוקי ולמיתני חוץ מחטאת כו' הואיל ולעיל מיתנייא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל