תְּרוּמוֹת ז׳ · ה׳

ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל:

ברע"ב ד"ה לתוך של תרומה כו' אבל אחת חולין ואחת טבל כו' [כ"ה בר"ש ע"ש]. ובש"כ סי' קי"א דאפי' א' גדולה וא' קטנה כו'. ונלע"ד דאם היתה קטנה כ"כ עד שאין בה רוב הגדולה מותרת דבזה אין לומר מאי חזית דחזינא וחזינא דהקטנה הות ספיקא דאורייתא והגדולה ס' דרבנן ומותרת (ונ"ל עוד דאפי' באיסור דרבנן שנפל נמי דינא הכי כמו שאבאר לקמן) שוב מצאתי במל"מ בפ"י מהל' מקואות ה"ז בי"ב דינים שהביא מהתוספתא בדין ח' ט' י' כה"ג ע"ש ובביאורו לדין ז' ודע דהוא סותר א"ע ממש"כ שם דהיכא דשביל א' ברה"י והב' בר"ה זה שהלך בר"ה טהור למש"כ בפי"ט מהל' אה"ט דטהרותיו תלויות ודבריו שבכאן עיקר כי כן מתבאר מהתוספתא אמנם באיסור דרבנן משמע לכאורה מדין יו"ד דשם בב' שבילין בר"ה והלכו שנים בשניהם אחד יב"ד להשאל וב' אין בו. דשניהם תלוין אלמא אף על גב דבא' יש ב' טעמים להקל ובהב' אין רק טעם א' מכל מקום כיון דאם היה לבדו טהור מטעמו לחוד אמרינן מאי חזית ואם כן הכא נמי בנידון דידן אבל מכל מקום נראה לחלק דנידון שלפנינו דבזה הוה חד מדרבנן ובזה תרי שאני עי' מגילה (י"ט ב') בתד"ה ור"י ושם (כ"ד) בד"ה אבל ובט"א ובחדושי שם ואפי' את"ל בזה דשתיהן אסורות מ"מ אם ההיתר כ"כ מעט באחד מהם עד שהאיסור רוב נגדו ודאי תלינן בו אפי' לדברי הש"ך בדעת הרשב"א ולא כן לדעת הרא"ה שם ולמדתי עוד מדין היו"ד דשם דאם היה ב' קדירות של היתר ובאחד מהן כבר נפל איסור ולא היה בו ס' ולפניהם ב"ח א' של היתר וא' של איסור דאם בהצטרפות ההיתר יהיה ס' נגד איסור הראשון לא תלינן האיסור בה ושתיהן אסורות למ"ד אין חנ"נ בשאר אסורים: