תְּרוּמוֹת ז׳ · ו׳

נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:

על המשנה הזו

משנה תְּרוּמוֹת ז׳ ו׳, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר בארנו בהלכה הראשונה מן הפרק השלישי ענין מדמעות כקטנה שבשתיהן והלכה כר' יוסי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

וחייבת בחלה. עיין מה שכתבתי בשם הר"ש במשנה ד פ"ק דחלה:

[*אבל אחר את השנייה פטור. ובבא כ"א לשאול ע"ע ובזה אחר זה. [ירושלמי]. וכדתנן במשנה ה פ"ה דטהרות. וע"ש בפי' הר"ב]:

מקור: ספריא · נחלת הכלל