זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
הטקסט מוצג עם ניקוד
כבר בארנו כי החומש אינו מתחייב אלא באוכל בשגגה וכי הכל תרומ' לאמרו (וחמישיתו יוסף עליו) ונתן לכהן את הקדש ואין לו רשות ליתנו במתנה (אלא) לישראל כי ישראל אסור לאכול בתרומה וכל מקום שלא יתחייב חומש התשלומין חולין ולפיכך מותר לו לאוכלה או ליקח אותם לעצמו אם נתנם לו הכהן:
זה הכלל. ואל תתמה דליכא לאתויי בזה הכלל דכי האי גוונא איתא נמי במס' מגילה פ"ד משנה ב ומפרשינן בגמרא [כב:] דלסימן בעלמא וכו'. ועוד תמצא בפ"ב דמעשר שני ופ"ב דסוכה [מ"ג] ובפ"ק דמגילה [מ"י] ובפ"ב דשקלים [מ"ה] ובפ"ב דגיטין וריש פ"ג דעדיות ובפרק כ"ז דכלים וריש פרק קמא דאהלות:
