תְּרוּמוֹת י׳ · ג׳

הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יֵין תְּרוּמָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּרוּמוֹת י׳ ג׳, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

ושאר כל תבשיל. כגון שום וקפלוט, וכיוצא בהן:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הסרת הפת מן התנור נקרא רודה ואומר בכאן כי כשרודה ככר אחת חמה ונתנה ע"פ חבית שיהא מזיעה ושואבת ומתלחלחת מן היין שיש באותה חבית ושואבת כמו מושכת והלכה כר' יוסי:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

מפני שהשעורים שואבות. פי' הר"ב מלחלוחית יין. כלומר היין נמשך בפת ולכך אסור אע"ג דריחא לאו מלתא כסתם דלקמן. והכא פסיק הלכה כר' יוסי. [*ועיין מ"ש במשנה ג פ"ג דמכשירין]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּרוּמוֹת י׳ ג׳

א׳
ואם חתכו בנותן טעם דטועם הכהן להחולין דביש בהם טעם התרומה אסור:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913