תְּרוּמוֹת י׳ · ב׳

תַּפּוּחַ שֶׁרִסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה, וְחִמְּצָהּ, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. שְׂעוֹרִים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר שֶׁל מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ, מֵימָיו מֻתָּרִין:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה תְּרוּמוֹת י׳ ב׳, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בנותן טעם. דטעים להו כהן, שמותר בחולין ובתרומה. אי אית בהו טעמא דתרומה הכל אסור לזרים, ואי לא הכל חולין כשהיה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זה התפוח הנזכר הוא של תרומה בלא ספק ופי' שריסקו הוא משכתשו מקצת כתישה וכבר קדם לנו כי כשהחמיצה התרומה לחולין שאותן חולין תרומה ושאר המאמר מבואר:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

וחמצה. כהאי גוונא תנן במשנה ד פ"ב דערלה. ומסיק במנחות דף כד דחמץ גמור לא הוי דמי פירות הן. אבל נוקשה הוי. והתוס' מסקי התם דדוקא כשיש מים עם מי פירות. עי' בא"ח סי' תס"ב. והא דאסורה כל העיסה כתבתי *) במשנה ו' פ"ה:

מותרין. דנותן טעם לפגם מותר. הר"ש:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · תְּרוּמוֹת י׳ ב׳

א׳
אם שלם מותר העדשי' ואף דבכל חם בחם בלא רוטב צריך כדי נטילה [כסוף פרק יא דזבחים] הכא עדשים מבושלין טבען לצפד ולצמצם את הבצל ואינו בולע ופולט [ותמהני אר"ש דמוקי למתני' בעדשים צוננות. והרי בירושלמי מוקי לה ביבש ותו אם כן קשה לי בצונן יבש אפי' בשאר תבשיל מהכ"ת שיאסר]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · תְּרוּמוֹת י׳ ב׳

א׳
ותמוה ויהי' מיירי גם במין במינו מי איכא מידי שיבשלו עם חבירו ולא יפלטו ולא יבלעו זמ"ז ואפי' במב"מ צריך עכ"פ רוב' מדאו' ומאן יימר שהי' בכל א' רוב נגד האיסור שבלע ובשלמ' לרש"י חולין (צ"ט ב') וע"ז (דס"ז א') דלכ"ע טעם כעיקר לאו דאו' י"ל דא"כ הו"ל ספק דרבנן ושרי. אלא למאי דקיי"ל כתוס' שם בב' המקומות דטעם כעיקר דאורייתא ק'. וצ"ל דלר"ע לאו ספיקא הוא אלא וודאי א"א שיקבל דבר טעם מחבירו שנתבשל עמו ושיהיה הטעם ההוא יותר מממשות של ההיתר:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913