ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15אפילו ברשות. של ישראל שעשאו ישראל שלוחו לתרום, אין תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם, גם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
נחלת הכלל
תְּרוּמוֹת א׳ · ג׳
קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת נְדָרִים, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וּמִשֶׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה תְּרוּמוֹת א׳ ג׳, מתוך מסכת תְּרוּמוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12עונת נדרים הוא הזמן שנדרי האדם קיימים בו והוא שיהיה הזכר מבן שתים עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת עשתי עשרה שנה ויום אחד והלכה כר' יוסי:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17קטן כו' רבי יהודה אומר תרומתו תרומה. עיין בפ"ב דמגיל' משנה ד [*דהתם כתבתי בשם התוספות בשהגיע לחנוך וה"נ נראה דכוותיה ומשום הכי תנן שלא הביא שתי שערות דמשמע דבסמוך להן מיירי אבל הר"ש מוכיח דהכא בכל קטן קאמר. וכתב בפי' שהזכרתי שמשום ר"י נקט ע"כ. ולי נראה משום דשמעי' לרבי מאיר דמצריך שיביא שתי שערות כדמייתי הר"ש ירושלמי [דיבמות] פ' ב"ש]:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · תְּרוּמוֹת א׳ ג׳
א׳
והקטן אפי' בן י"ג ויום א' או בת י"ב ויום א'. רק שלא הביא ב' שערות לא יתרום. אבל בדיעבד תרומתו תרומה. ואפי' בן י"ב לזכר ובת י"א ויום א' בלי ב' שערות ויודעין לשם מי תרמו ג"כ בדיעבד תרומתן תרומה [כמ"ג]. רק הכא מיירי שאינן בן י"ב ויום א' או בת י"א ויום א'. דאז אפי' הביאו ב' שערות וגם יודעין לשם מי נדרו לא מהני [ועי' י"ד רל"ג ושל"א]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · תְּרוּמוֹת א׳ ג׳
א׳
כ"כ הר"ש אהך דרב מנא שתירץ בירוש' צריך אומד לתרום מהזיתים כשיעור שחייב על השמן. והקשה הר"ש א"כ זיתים אזיתים לשתרי וכו'. וכ' עלה רבינו הגאון מו"ה עקיבא שליט"א [אות ג] וז"ל תמיה לי כו'. בלא"ה אסור לתרום מדבר שלא נגמ"ל על שלא נגמ"ל. וצלע"ג עכלה"ט. ואני בעניי לא זכיתי להבין ד"ק. דאיך נחשוד ח"ו להר"ש. דשכח תכ"ד דברי עצמו. אמנם הר"ש סמך על מה שכתב מקמי הכי. דלרב מנא. הך דדבר שלא נגמרה מלאכתו. בשאר פירות מיירי. ואהא מקשי הר"ש השתא. דלטעמא דרב מנא זיתים אזיתים נמי לשתרי בדיעבד. ואמאי שני תנא בלישניה ונקט דבר שלא נגמרה מלאכתו. מדמשני בלישניה משמע דבשאר פירות דוקא מיירי. והרי בזיתים נמי דינא הכי. וזה ברור לפע"ד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913