התרומה מוציאין אותה מן הפירות ר"ל פירות האילנות ומן המשקין על כן מי שיש לו יין וענבים ותרם מן הענבים שיעור התרומה הראויה לאותן הענבים ולאותו היין והוא חושב על מה שתרם מן הענבים שהוא תרומה על הכל בש"א כי זה שתרם מן הענבים יספיק לתרומה החייבת לענבים ונשאר עליו לתרום את היין וזהו ענין אמרו תרומת עצמן בהן:
ובה"א אינה תרומה בשום פנים אלא אם יכוין שיהיו אלו הענבים תרומה על הענבים בלבד לא על הענבים ועל היין ולשון ספרי שומע אני יתרום שבלין על חטים וענבים על יין וזיתים על השמן ת"ל כדגן מן הגורן מן הגמור:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה. ע' במשנה ח' ובסוף פרקין. [ובמשנה ב' פ"ה דעדיות].
כך נ"ל פי' הירושלמי. דאל"כ הרי הזאה אינו כ"א בטומאת מת. דהו"ל מלתא דלא שכיחא לגבי כהן כפ"ק דיומא. שמוזהר שלא לטמא רק לז' קרובים ולמת מצוה. ולמלתא דלא שכיחא לא עביד רבנן תקנתא. ותמהני ארמב"ם פ"ה מתרומות דסתם להנך ב' משניות הך דמ"ח ודמ"י ואין א' מנושאי כליו שהעיר בזה. דמ"ח רק בנאבדה ראשונה מיירי וצ"ע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · תְּרוּמוֹת א׳ ד׳
א׳
בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א את"ת. ה"נ לכאורה דב"ה לטעמייהו דהקדש טעות אינו הקדש (נזיר פ"ה) והכא אם נאמר דתרומת עצמן בהם יהיו מדומעים וע"ד זה לא היה תורם כלל וב"ש נמי לטעמייהו שם אבל ז"א דבתרומה אף ב"ש מודו דאינה בטעות עתוי"ט פ"ג דפסחים מ"ג ועוד דאפי' לב"ה אינו טעות כ"כ דיש תקנה לעשות המותר מע"ר אם היה לו עוד זיתים שתרם גם עליהם ואח"ז יקרא עליו שם ת"מ כדלקמן פ"ד מ"ה ע"ש בר"ש לכן נ"ל דאזלי לשיטתייהו בפלוגתתן בנדרים פ"ג מ"ב דב"ש סברי התם דאביו ואחיו לבד מותרי' והשאר אסורים וב"ה סברי דכולם מותרים וע"ש בגמ' ונכון בעז"ה. אולם קשה מהא דפ"ד שהזכרתי וי"ל דהתם ר"א (דשמותי הוא ר"ל מתלמידי ב"ש) קאמר ואזיל לשיטתייהו אבל עדיין קשה מלקמן פ"ג מ"ג רע"א תרומת שניהם תרומה ופי' הר"ש מהירושל' דתרומות כ"א חציה תרומה וחציה חולין ועי' תמורה (י"ג) גירסא אחרת דר"א אמר ת"ש תרומה וא"ש דר"א שמותי הוא כנ"ל אך עדין לא הונח לי מהתוספתא שהביא הר"ש לקמן ברפ"ג מה שבידו יין היין תרום כו' וע"ש ביאורה ועי' בירושלמי פ"ג מ"ה אתיא דר"ש כב"ש כו' וע"ש בר"ש:
ב׳
בתור"ע אות ד' הקשה דל"ל טעמא דא"ת משאינו גמור כו' תיפוק ליה משום פסידא דכהן ואפי' מזיתים הנכבשים נמי לא ואנכי תמה עליו דהא לקמן ספ"ב תנן דמן הרע על היפה ת"ת וע"ש בדבריו אות כ"ג ואין לך פסידא גדול מזה ולהכי צריך הכא טעמא דמשא"ג כו' ג"כ ומשום תרתי לריעותא אפי' בדיעבד אין ת"ת ועי' בירושלמי חלוקים אחרים הביאום הר"ש ושנ"א: