מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה, טְהוֹרָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלָּהּ. הַנִּצּוֹק וְהַקְּטַפְרֵס וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, אֵינָן חִבּוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַטָּהֳרָה. וְהָאֶשְׁבֹּרֶן, חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַטָּהֳרָה:

כבר ידעת שקטפרס הוא השטח השוקע לשטח הארץ אלא שאם שופך עליו דבר ירד ויזול:

ואשבורן. המקום המקוער אשר ינוח בו הדבר הנוזל ויתקבץ ואתן לך בזה בשכלך שרש אחד והוא שהמים לבדן זולת שאר המשקין טמאין טהרו במקוה ויטהרו כמו שזכרנו בביצה (דף יז:) באמרם משיקים את המים בכלי אבן לטהרם ועוד יתבאר זה ג"כ בשביעי ממכשירים אמר בזאת ההלכה שאם הובא מקל במקוה יתחבר מים שבמקוה באלה המשקין הטמאין נטהרו כולן ר"ל המשקין אשר במקל וכוונת השקה מגזירת (בראשית כז) ושקה לי בני על צד ההדמות בהיות קצה המטה מתדבק במי המקוה לבד ולא נצטרך שיכנס במקוה וחכמים אומרים עד שיגיעו המשקין כולן תוך המקוה ואז יטהרו ואחר מביא בזאת הכוונה בעצמה הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר יורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ שזה העמוד כולו אינו בדמיון גוף אחד מצד שאם נטמא קצתה נטמא כולו המשל בזה אילו שופך אדם מים ממקום גבוה על השרץ והטיף אחד מעט מן המים ממה שבאויר מזה העמוד הנה אלה המים טהורים ר"ל אשר הטיף וכן אינו חבור לטהרה משל בזה אילו שפכו משקין טמאים ממקום גבוה על המקוה הנה לא נאמר שכל העמוד כולו טהור להיות קצתו במקוה כמו שלא נאמר במקל וכן ג"כ המשקין אשר היו בקטפרס יהיו המים כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטן כי בהיות השיפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה ולא נחשוב גם כן כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר מעת שנטמא קצתו נטמא כל המשקה אשר על זה השטח או אם הגיע קצתו במקוה שטהרו המשקים כולן אמנם אם היה מקוה מקוער ובו משקים אמנם משקים טהורין או יותר מעת תתחבר טומאה בקצתו נטמא כולו וכן אם הגיע קצתו במקוה טהור כולו לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקוה התערובת אלא כשיודבק במי מקוה בשטח משטחי אלו המים הטמאים לבד כמו שהתבאר בביצה (שם) ולזה אם היו אלו המים הטמאים באשבורן ומגיע קצתו בתוך המקוה הנה כל מי מקוה שטח משטחי אלה המים אשר בתוך הכלי כי אשבורן הוא כלי בלי ספק וזה מבואר אצל המאמינים והלכה כחכמים:

מקול שהיא מלאה משקים טמאים. אע"פ שמצינו במשנה י"ז פי"ז דכלים. מקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגלית בכאן. אין נ"ל לפרש שהוא חלול ונתמלא בו מים* אלא מיירי שעל פני כולו נתמלא במשקים טמאים. וכן מצאתי בפי' הרמב"ם בנא"י שכתב המקל אם נשרה במשקים טמאים כו':

משקים טמאים. אין הכוונה כל המשקים ואפי' המכשירים אלא ר"ל בכאן המים בלבד. שאין השקה מועלת אלא למים בלבד. וכדפי' הר"ב במ"ג פ"ב דביצה:

הנצוק. פי' הר"ב קלוח צנור וכו' ור"ל שמערה מכלי טהור לכלי טמא וע' במ"ט וי' וי"א פ"ה דמכשירין:

והקטפרס. עמ"ש במ"ח פ"ו דמקואות:

ומשקה טופח. פי' הר"ב שאין בו כל כך משקה כו' שיוכל להטפיח דבר אחר. משמע דאם טופח ע"מ להטפיח דמחבר. וקשה מדתנן במ"ז וט' פ"ו דמקואות עירוב מקואות כשפופרת הנוד וכו' וכן מוכיחין כמה משניות. והר"ש נתלבט בזה מאוד וכן התוס' דיבמות פ"ק דף ט"ו ופ"ב דגיטין דף י"ו אבל בפ"ב דחגיגה דף כ"א (ד"ה כעובייה) העלו דיש לחלק וליישב כל המשניות. דבקרקע שוה היכא דליכא כותל כלל סגי בטופח ע"מ להטפיח. והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן (קליפת שום) כרוחב שפופרת הנוד. וע"ג כותל סגי כקליפת השום וע' לעיל בספ"ז:

והאשבורן. פי' הר"ב מקום עמוק שנקוו בו מים. וז"ל רש"י בפרק כל שעה (פסחים דף מ"ב) אשבורן לשון שבירה שמשתבר הקרקע ונאספים המים שם עכ"ל: