כבר התבאר במקומות רבים ממה שקדם שהמשקין יטמאו הכלים וישובו אלה הכלים שני לטומא' וזה מדרבנן ועוד יתבאר בט"ו מכלים שמשקין טמאים שנגעו באחורי כלי נטמאו אחוריו ולא נטמאו תוכו לתרומה וביארנו בפתיחה זו שמשקים טמאים תחלה לעולם ואפי' נטמאו בשני לטומאה אם נטמא אחורי הכלי במשקים טמאים שבאחורי הכלי שני ואם נגעו אוכלין טהורים באחורי זה הכלי לא נפסלו והיה ההיקש שתפסל ותשוב שלישי אך רבי אליעזר יקל בזה להיותה טומאה קלה מדרבנן והוא אמרם מ"ש אחורי כלי דנקט משום דקילא טומאתן (ופה) [ומשו"ה] אמר מטמאי' את המשקים אפי' דחולין ואין פוסלין את האוכלין אפי' מתרומה ורבי יהושע אומר שאחורי זה הכלי ג"כ פוסלי' את האוכלין כמו כל שני ק"ו מטבול יום אשר פוסל את התרומה ואינו מטמא את המשקים כמו שביארנו בשמיני מפרה כ"ש זה אשר יטמא משקים שהוא יפסול [צ"ל ור"א לא] לא יקיש ק"ו בין טבול יום דאורייתא ואחורי הכלים דרבנן לפי שהוא אומר אין דנין דברי סופרים מדברי תורה ובא שמעון אחי עזריה ואמר שדברי רבי יהושע אשר אמר שאחורי הכלי פוסלין את התרומה איננו אמת בשום פנים וכן מאמר רבי אליעזר אשר אמר אין פוסלין איננו אמיתי אבל הוא אמיתי באלו הפנים וזה שאחורי הכלים אם נגעו במשקים שבו אלה המשקים תחלה והן מטמאים אוכל אחר וישוב שני וזה השני יפסול אוכל שלישי הנה עברה הטומאה מאחורי הכלי לאוכלין באמצעות המשקים ואם נגעו האוכלים עצמן באחורי הכלי לא יפסלו ולזה מאמר האוכלים לאלו המשקים אם נטמאו מאחורי הכלי וטמאה מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני ויהיה שמעון אחי עזריה על זה הפי' בלתי חולק על ר"א אלא דומה למפרש למה שיובן מסברתו ובהיות אפשר שיהיה הפירוש הנוטה בזה המאמר שרבי אליעזר סובר שהמשקים שנטמאו מאחורי הכלי לא יטמאו אוכלים ואע"פ שהן בעצמן משקין טמאין ויהיה ר' שמעון חולק על זה ויהיה מאמרו לא כך ולא כך לא כרבי אליעזר אשר יאמר לא תפסול משקים שנטמאו מאחורי הכלים לאוכלין לולי שאני מצאתי לשון התוספתא היות משקים שנטמאו מאחורי הכלים יטמאו כלים ויטמאו אלה הכלים אוכלים והש"ס הנה פסק שם הל' כרבי אליעזר והנה אי אפשר שיפורשו דברי שמעון אחי עזריה אלא כמו שזכרנו:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
רבי אליעזר אומר כתב הר"ב דהלכה כמותו דהכי אפסיק בגמ' פ"ק דנדה דף ז':
ואין פוסלים את האוכלים. פי' הר"ב אפילו דתרומה אבל לקדש אין אחורים כדתנן ברפ"ג דחגיגה וספכ"ה דכלים:
ופוסלין את האוכלים. כ' הר"ב ק"ו מטבול יום וכו' ואחר יאכל מן הקדשים וכו' דקרא בתרומה משתעי כדמפרשינן בגמרא פרק הערל (יבמות דף ע"ד) והעתקתים במשנה ג' פ' בתרא דנגעים:
מיהו הר"מ והר"ש והרא"ש והר"ב. כל הנביאים פה אחד כאן דצריך הזאה ג' וז' ש"מ דכולהו ס"ל דלא כרמב"ן פרשת חוקת. וכמ"ש עטרת ראשי אאמ"ו זצוק"ל בשמו דרק הנוגע במת עצמו צריך הזאה ג' וז'. והרי הכא וודאי לא נגעה הכלי ביני ביני במת עצמו ואפ"ה הצריכוהו רבותינו הזאות. ועמ"ש פ"א דאהלות (סי' ד') ראי' ברורה לאאמ"ו והרמב"ן ז"ל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · טְהָרוֹת ח׳ ז׳
א׳
עי' בא"ר שמחק מלת אלא שבמשנה וכ' דהאי בבא משקין שנטמא כו' הוא דברי ר"א ע"ש. ול"י מדוע אפקה מר' יהושע. הלא גם הוא לא אמר אלא דפוסלין את האוכלין והיינו משום דאחורי כלי דין שני לטומאה יש להן ופוסלין לבד אה"ת ואין מטמאין אבל המשקין שנגעו באה"כ נעשו ראשונים ומטמאין את האוכלין להיות שניים ושפיר אמר מטמאיך לא טמאוני רק פסלוני ואתה טמאתני ואולי משום דא"כ בכל השניים נמי וכדתנן בפ"ח דפרה מ"ז:
ב׳
בהרע"ב ד"ה ר' יהושע הביא מקרא דובא השמש וטהר ואחר יאכל מה"ק לראיה דטבו"י פוסל אה"ת. ול"ד דמזה לא מוכח דפוסל בנגיעה רק דאסור לאכול. אבל ביבמות (עה) מביא על נגיעה קרא אחר והוא במים יובא וטמא עה"ע ע"ש. ועי' בשבת (יד ב) דגם הגמ' עצמה מביאה מקרא דובא השמש כו' ועי' פרש"י שם:
