טְהָרוֹת ז׳ · ב׳

הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, הַבַּיִת טָהוֹר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר, הַבַּיִת טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מְקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגָּע:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה טְהָרוֹת ז׳ ב׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

במה דברים אמורים במותרות. שהעוברים ושבים מסיטין אותן.

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר התבאר בחגיגה (דף כג.) שמגע עם הארץ טמא ושמא נגע בבגדים או בכלים (טמאים) ואמרו הבית טמא ר"ל כל הכלים והבגדים אשר בבית וחכמים אומרים שכל מה שאפשר שיגיעהו אם ישלח ידו הוא אשר נטמא שאולי שלח ידו אליו בעת שהקיץ לראותו כאשר לא ראהו קודם זה והלכה כחכמים:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ז׳ ב׳

א׳
וירד לשתות הפנימיות טהורות דא"א להעוברין ליגע בהן בדרך עברם מפני דוחק השוק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ז׳ ב׳

א׳
ואע"ג דבלא זה טהור. דהו"ל ספק כניסת טומאה לרה"י והרי אפילו בספק כניסת טהרה מטהרינן [כפ"ו מ"ג]. מכ"ש לספק כניסת טומאה. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. י"ל דאף דבעומד הע"ה ברה"ר מיירי. אפ"ה סד"א דמדמסר לו הו"ל כנותן לו רשות לכנוס ולשמור כל אשר בתוך הבית. והרי בשומר מחזקינן טומאה ממקום למקום. מדהכל כשלו והו"ל הכלים ככלי ע"ה [וכמשנה ה'] קמ"ל:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · טְהָרוֹת ז׳ ב׳

א׳
ישן ומצאו ער הבית טמא. טעם הרע"ב לא מחוור דמשמע דאפי' כשנכנס היה ער ואח"כ נתיישן שם הבית טמא (דזה דוחק לומר דמיירי שהכניסוהו ישן לתוך הבית) וא"כ כבר ראה כשהיה ער. ועי' א"ר. ול"נ דטעמא דר"מ משום דנמצא בקצת בנ"א אשר אחר הקיצם משינתם ועמדו. עדיין המה כמבולבלים קצת והולכים אנה ואנה בלא דעת ובלא כוונה עד שיעורו יפה והיינו תיר ולא תיר. ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא. ורבנן לטעמייהו דל"ח למיעוטא רק זה דרך רוב בנ"א בהקיצם יפשטו ידיהם ושאר אבריהם לכן מטמאים עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו:
נחלת הכלל · Vilna Edition