טְהָרוֹת ז׳ · ב׳

וירד לשתות הפנימיות טהורות דא"א להעוברין ליגע בהן בדרך עברם מפני דוחק השוק:

ואע"ג דבלא זה טהור. דהו"ל ספק כניסת טומאה לרה"י והרי אפילו בספק כניסת טהרה מטהרינן [כפ"ו מ"ג]. מכ"ש לספק כניסת טומאה. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. י"ל דאף דבעומד הע"ה ברה"ר מיירי. אפ"ה סד"א דמדמסר לו הו"ל כנותן לו רשות לכנוס ולשמור כל אשר בתוך הבית. והרי בשומר מחזקינן טומאה ממקום למקום. מדהכל כשלו והו"ל הכלים ככלי ע"ה [וכמשנה ה'] קמ"ל:

ישן ומצאו ער הבית טמא. טעם הרע"ב לא מחוור דמשמע דאפי' כשנכנס היה ער ואח"כ נתיישן שם הבית טמא (דזה דוחק לומר דמיירי שהכניסוהו ישן לתוך הבית) וא"כ כבר ראה כשהיה ער. ועי' א"ר. ול"נ דטעמא דר"מ משום דנמצא בקצת בנ"א אשר אחר הקיצם משינתם ועמדו. עדיין המה כמבולבלים קצת והולכים אנה ואנה בלא דעת ובלא כוונה עד שיעורו יפה והיינו תיר ולא תיר. ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא. ורבנן לטעמייהו דל"ח למיעוטא רק זה דרך רוב בנ"א בהקיצם יפשטו ידיהם ושאר אבריהם לכן מטמאים עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו: