טְהָרוֹת ו׳ · א׳

חזר ונעשה רשות היחיד שהיה רה"י. ומכרו לבני ר"ה. וחזר ולקחו מהם:

ורבינו הר"ש והר"ב נושאי כליו פירשו דהיינו כגון בקעה שבימות הגשמים זרוע. והו"ל רה"י. ובימות החמה דשכיחי שם קוצרים. חוזר ונעשה רה"ר כלקמן מ"ז. ותמהני מה ומי הכריח לרבינו לפרש כן. ולא כפשוטו. ותו דלפי פי' רבותינו נצטרך לדחוקיו לומר דאכפיל תנא ותני בחד פרקא חד דינא תרי זימני בב' משניות במ"א ובמ"ז. ותו אי כדברי רבותינו הול"ל בקיצור. הבקעה בימות הגשמים דינה כרה"י. ובימות החמה דינה כרה"ר. ותו דאי כדברי רבותינו ל"ל למתני התחלפות ב' פעמים. שהיה רה"י ונעשה רה"ר. וחזר ונעשה רה"י. וכי לא ידעינן דכל בקעה יחזור תמיד להיות מרה"י ר"ה ומרה"ר רה"י. וכן לעולם. וא"כ בהתחלפות א' סגי. ולכאורה היה נראה שהוכרחו רבותינו לפרש כן. דאל"כ האיך אפשר שרה"ר ייחזור לרה"י. והרי קיי"ל דמצר שהחזיקוהו רבים אסור לקלקלו [כב"ב צט"ב]. אבל אי משום הא לא אריא. דזה דוקא ברה"ר ששייך לכל באי עולם. ומי יודע אם לא ימחה בזה א' מבאי עולם. אבל במוכר לרבים ידועים כגון ליושבי עיר זו לבד. ודאי רשאין הקונים הללו לחזור ולמכור זכותם ליחיד [כסמ"ע ח"מ שע"ז]. וכן מוכח מבהכ"נ דמתא מחסיא [מגילה כ"ו א'] דקאמר דמשום דאדעתיה דידיה קאתי מצי לזבוני'. וכן משמע נמי לשון הרמב"ם [פ"כ מאהט"ו ה"י] דנקט סתם כלישנא דמתני' ממש. דמשמע טפי כפירושנו. ולפי פירושנו הנ"ל שפיר חזר ותנא חזר וחזר ב' זמני. מדבעי למשמע תרתי. דרה"י שנעשה רה"ר. אמרינן דאע"ג שכבר רה"י היה וטמא. אפ"ה כשחזר ונעשה רה"ר טהור. ואע"ג ששני חתיכות הספק לפנינו. ובא לשאול על שניהן ביחד. והדר נמי לחזור ולאשמעינן הך דוגמא ברה"ר שנעשה רה"י. דאע"ג שכשהיה רה"ר טהור היה. אפ"ה כשחזר ונעשה רה"י ספיקו טמא. ולפ"ז מה דקאמר תנא כשהוא רה"י טמא. היינו כשחזר ונעשה רה"י. אחר שכבר היה רה"ר. דבפעם ראשון כשהי' רה"י לא אצטריך לאשמעינן דספיקו טמא, דפשיטא. ומה דקאמר תו שכשהוא ברה"ר ספיקו טהור. היינו אע"ג שהיה מתחלה רה"י. ומפרש התנא ב' הדינים. דאתא לאשמעינן והיינו מלמטה למעלה. ודו"ק. ונ"ל עוד דקמ"ל דאע"ג דכל הטהרות מפעם א' ב' ג' לפנינו הם. אפ"ה הנך טהורים והנך טמאין. ואפילו נשאל על כולן ביחד וכמש"ל. ואפילו ר"ש דפלינ בסיפא וס"ל רה"ר מפסקת. אפ"ה הכא מודה. דהתם שאני. דכל הספיקות בגוף א' טמא היו. ואיכא שפיר למימר. מדהחזקתו כחי איך תחזקנו כמת מקודם. אבל הכא הרי אין כל הספיקות בגוף א' טמא. ודו"ק:

המסוכן כו'. נ"ל דפלוגתתן משכחת לה ג"כ ברה"י לבד כגון דמתחלה היה ספק בדבר שיש בו דעת להשאל ואח"כ באין בו דעת דלת"ק אותו שיש בו טמא ולר"ש אותו שאין בו מפסיקו. ומש"כ בהגהת הרא"ש דאפי' כלים שאבד"ל לרבנן טמא ברה"י הראשון אולי כוונתו בשנגע בו אדם ג"כ מקודם וחולק על סברתו דאל"כ אין טעם לדבריו. אבל לענ"ד סברתי ישרה:

שם כשהוא ברה"ר ספיקו טהור. הנה בכה"ג ליכא חזקת טהרה דהא קדמה רה"י דשם ודאי טמא כמש"כ לעיל ברפ"ב. ובזה צריכין אנו למילף מסוטה עי' תוס' ריש נדה ד"ה והלל ובחולין (ט' ב') ד"ה התם. ונ"ל דלת"ק אם באו לישאל בב"א א"א לטהר גם אותו שספיקו ברה"ר דמחזי כשיקרא כמש"כ הר"ן בס"פ האשה שנתארמלה על הא דב' שבילין דמ"ה בפ' דלעיל:

שם רש"א רה"ר מפסקת. לכאורה קשה מדוע לא נימא איפכא דכיון דכבר מחזיקינן ליה כמת ברה"י יהיה אפי' ברה"ר דאח"כ ספיקו טמא. וי"ל כיון דטומאת רה"י חידוש הוא דילפינן מסוטה אע"ג דאיכא חזקת טהרה. וספק דרה"ר דהכא בלא ילפותא טהור משום חזקת טהרה לכן אזלינן בתריה עי' בתוס' נדה הנ"ל. ולפמש"כ התור"ע בשם ש"ש בטעם פלוגתתן בלא"ה א"ש: