ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15קרשו הרי אלו שניים. דכיון שנקרשו, חשובים כאוכלים שנגעו במשקין:
נחלת הכלל
טְהָרוֹת ג׳ · ג׳
טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים, כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן, טָהוֹר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה. יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה, טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה. אִם הָיָה זָב אוֹ זָבָה, אֲפִלּוּ גַרְגֵּר יְחִידִי, טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא. זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז, הֶחָלָב טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה טְהָרוֹת ג׳ ג׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אם תהיה זוכר לעקרים הקודמים ביאורם והבנת מה שקדם מן הביאור הנה זה המאמר מבואר ואמנם יצטרך לידיעת עיקר אחד לבד והוא שהזב והדומה לו ר"ל זבה ונדה ויולדת יטמא כל מה [צ"ל שישא] שישאר ואע"פ שלא יגע בהן אבל יטמאה במשא ושוין בזה האוכלים והמשקים כמו שנבאר בסוף זבים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17טמא מת שסחט כו'. טמא מת דוקא נקט. שאינו מטמא בהיסט. וה"ה לטמא שרץ. וכל טמאי מגע. וטמא מת לרבותא נקט דהוי אב הטומאה. משום דקתני סיפא אבל זב כו'. רש"י פכ"ב דשבת דף קמ"ה:
זב שחלב כו'. שהזב והדומה לו ר"ל זבה נדה ויולדת יטמא כל מה שישא. ואע"פ שלא יגע בהן. יטמאם במשא. ושוין בזה האוכלים והמשקים. כמו שנבאר בסוף זבים. הרמב"ם:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת ג׳ ג׳
א׳
והחלב חלב בקמ"ץ גרסינן. דאילו חלב בציר"י דהיינו שימן. אמרינן בתוספתא פ"ב דמכילתין. דכשנקרש אינו אוכל כלל ואמקט"ו. רק כשחישב עליו לאוכלין. ואם חישב עליו למשקה. בטלה דעתו. ומה"ט לא תני נמי דם במשנתנו דגם בדם דינו כבשומן. כמבואר בתוספתא שם. וכל הנך דתני במשנתנו דרכן להקפיא בקור. ומיירי הכא שנקפאו ואח"כ נגעו בטומאה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת ג׳ ג׳
א׳
כך פי' הר"ב וגם רב"א. וכן פי' גם הרמב"ם [רפ"ט מאוכלין]. ומה שהקשה הר"ש על זה מתוספתא [פ"ב] דאמרינן דכל זמן שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ואמקט"ו כלל. נ"ל דהתם בתוספתא ל"ג שמן רק שומן והיינו חלב וכמ"ש לעיל סי' נ' וה"נ אמרינן [חולין דק"כ ע"א] דחלב שקרש אמ"ט טומאת אוכלין כשהוא לבד וכן מצאתי הגי' בתוספתא שעם פי' זר זהב דגרים שומן. ומהו' משה טהארן תי' דאפשר הכא מיירי בשנטמא השמן כשהוא לח ונקרש:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913