טְהָרוֹת י׳ · ז׳

הַזּוֹלֵף אֶת הַבּוֹר, נִמְצָא שֶׁרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּאַחֲרוֹנָה, הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא זוֹלֵף בְּכָל אַחַת וְאַחַת. אֲבָל אִם הָיָה זוֹלֵף בְּמַחַץ, נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן, הִיא טְמֵאָה בִּלְבָד. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא בוֹדֵק וְלֹא מְכַסֶּה אוֹ מְכַסֶּה וְלֹא בוֹדֵק. הָיָה בוֹדֵק וּמְכַסֶּה, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ, בֶּחָבִית, הַכֹּל טָמֵא. בַּבּוֹר, הַכֹּל טָמֵא. בַּמַּחַץ, הַכֹּל טָמֵא:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה טְהָרוֹת י׳ ז׳, מתוך מסכת טְהָרוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

בית הבד טמא. שאין הבדדים נזהרים מליגע בהן, ואיכא למיחש שמא נטמאו:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

זולף. הוא המריק בור של יין או של שמן בכלי ואם נמצא שרץ בכלי אשר נתמלא ראשון הנה הכלי' אשר נתמלאו אחריו טמאים לפי שנטמא כל מה שבבור ואם נמצא השרץ בכלי האחרון הוא לבדו נטמא כי אנחנו נאמר אחר שנתמלאו אלה הכלים המוקדמין כולן נפל השרץ לבור בשארית אשר נתמלא ממנה חבית אחרונה וזה אם הורק הבור בכלים עצמן וזה כשיכניס כל הכלים בבור וימלאם אחד אחד אמנם אם היה דולה מן הבור בדלי הנקרא מחץ ויריק בכל כלי עד שימלאנו ואחר נמצא שרץ באחד מן החביות בין שימצא כאשר נתמלאו תחלה או באחרונה לא תטמא זולת הכלי אשר נמצא בו השרץ שאנחנו נאמר שכל מה שהיה בבור טהור הוא ובזאת החבית לבדה נפל השרץ ונהיתה זאת החבית לבדה טמאה וכל מה שנתמלא לפניו או לאחריו טהור זהו אם היה בודק הכלים בעת מה שיריק בהן היין ולא יכסם שאפשר שנאמר בזאת החבית נפל השרץ אחר שנתמלא או אם מכסה כל כלי בעת התמלאו אך שלא יבדקם בעת שיריק היין בהן כי אנחנו נאמר גם כן אולי השרץ היה בחבית ויצק עליו היין אמנם אם בדק כל חבית ואז יצק בה היין במחץ ואחר כסם אחרי התמלאם ונמצא שרץ באחת מהן הנה כולן טמאין שאנחנו נאמר שבבור היה השרץ בהכרח וכן אם מצאו השרץ בבור הכל טמא לפי שאנחנו נאמר ששם היה מתחלת הענין וכן אם מצאנוהו במחץ שאנחנו נאמר ששם היה בתחלת הענין ומזה השרץ הוצק היין וכל מה שנתמלא ואפי' לפני המצאו הכל טמא:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

*[נמצא השרץ בראשונה כולן טמאות. צריך לי עיון דהא סתמא קתני וכי לא בדק ולא כסה אימא לאחר שמילאה נפל בה והא [צ"ל והראשונה] בלבד תהיה טמאה]:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · טְהָרוֹת י׳ ז׳

א׳
א"ר יוסי פליג אר"י ור"ש דקאמרו דאם הכלי טמא בעיניו נזהר מלהטמא אפילו ממדרס. ואהא קאמר ר' יוסי שאעפ"כ נטמא הכל. מדאין בקיאין בהיסט של מדרס. ופליג נמי בהא על ר"מ דס"ל דאין ע"ה חושש אפילו בטומאת מגע. ולר' יוסי נזהר בטומאת מגע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · טְהָרוֹת י׳ ז׳

א׳
וקשה לי יתטמא המשקה מהזג. מדנגע בו בעודו בתוכו. ואע"ג דאין בכל זג כשיעור. עכ"פ הרי כבר אמרו שהשרביט שכל הגרגרין מחוברין בו. הוא מצרפן לכביצה. ואת"ל דאע"ג דהשרביט מצרפן. אפ"ה אינן כביצה רק עם המשקה הכנוס בכל גרגר. והרי המשקה ההוא מדמפקד פקיד טהור. וא"כ איך יקבלו המשקין טומאה מהזגין שאין בהן עצמן כביצה. ליתא. דע"כ המשקין שבתוך הזגין אף שלא נטמאו עם הזגין אפ"ה מצטרפי לכשיעור כביצה לטמא אחרים. דאי לא תימא הכי קשה סיפא דקאמר דכשהוא יתר מכביצה. דסתמא משמע אפילו קצת. דהיינו רק כשיעור הטפה היוצא. אז נטמא המשקה היוצא. וקשה ואמאי הרי בזגין הנשארין אין בהן בלי המשקין שבתוכן עדיין שיעור כביצה. אלא ע"כ צ"ל דאף שהמשקין שבתוכן נשארו בטהרתן. אפ"ה מצטרפין להשלים שיעור כביצה להזגין לטמא עי"ז טפה היוצאת. ונ"ל טעם הדבר דלא משקין שבתוכה משומר. דאע"ג שהוא עצמו נשאר בטהרתו. שאין מקבל טומאה כלל. אפ"ה כל עוד שמחובר להאוכל מצטרף להשלים שיעור כביצה של האוכלין [כריש עוקצין]. וא"כ ה"נ קודם שידרכום. הול"ל שיצטרפו המשקין שבתוך הגרגרין להזגין להיות שיעור כביצה. ויטמא שוב כל זג להמשקין שבתוכו מדנגעו בהן מתוכן. י"ל דמגע שבתוכו הו"ל מגע בית הסתרים. דאע"ג דקיימא לן חיבורי אוכלין כמאן דמפרתו דמי. ולא מחשבו בית הסתרים [כחולין ע"ג א']. היינו רק כשמחוייב בסוף לחלקן מהדדי. וכגון עובר שהוציא ידו מבית הרחם ונשחטה אמו. דהרי היד אסור. וצריך לחתכו מהנשאר [כתוס' חולין שם ד"ה חיבורי]. משא"כ הכא. וכי מחוייב לסחוט היין מהזגין. להכי מחשב שפיר מגע שבפנים מגע בית הסתרים. מיהו לרש"י פסחים [ל"ג ב']. בלא זה לא קשה. שכתב וזה לשונו שהמשקה שבתוך הזג אינו לא אוכל ולא משקה. ואין מקבל טומאה כלל [ועמ"ש בס"ד לעיל פ"ג מ"ד סי' י' ודו"ק]. ואין להקשות דעכ"פ להוי זג חיבור להמשקין מטעם שומר וליתטמא עמו. תי' אאמ"ו עטרת ראשי הגאון זצוק"ל. דמדא"א ליגע במה שבפנים לא מחשב שומר [כחולין פ"ט מ"ה]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · טְהָרוֹת י׳ ז׳

א׳
בהרע"ב ד"ה באחרונה. ואפי' היה מן הבור כו'. לרווחא דמלתא כתב כן דעיקר הטעם הוא דאין מחזיקין ממקום למקום. דמה יענה בהא דאם זולף במחץ ונמצא שרץ אף בראשונה כולן טהורות:
ב׳
תוי"ט צל"ע כו'. ועי' בתו"ח. אבל מ"מ קשה בבדק ולא כסה איך מחזיקינן ממקום למקום. וי"ל כיון דמזמן לזמן מחזיקינן א"כ יש לנו למיחש דלאחר שבדק (תיקף) [תיכף] בשעת מילוי. כבר היה בה השרץ. ואם א"א שיבוא לה ממקום אחר נאמר שבא אליה מן הבור. אבל לפמש"כ לעיל פ"ה מ"ז אף מזמן לזמן לא ה"ל להחזיק בכה"ג וצ"ע:
ג׳
סליק מסכת טהרות. בעזרת יוצר המאורות
נחלת הכלל · Vilna Edition