שְׁבִיעִית ה׳ · א׳

בנות שוח בירושלמי קאמר שהוא מין אילן תאנה שבכל שנה גדלין עליו תאנים חדשים. אבל אין נגמר גידולן עד שנה שלישית מחנטה. ועכ"פ גם כבר בשנה ראשונה ושנייה לגידולן כבר ראויין לאכילה [כן מוכח לע"ד מהירושלמי שם. מדבעי כיצד יודע שהפרי הוא משנה שלישית. והוצרך לתרץ שקושר על התאנה כל שנה חוט. ול"ל כולי האי. לטעמיה. אלא וודאי כדאמרן]:

מ"ש הר"ב דבלא הוסיף הלוף צמחים בשביעית מיירי. דאי בהוסיף צמחים. אסור לעקרו בשנוי. מדא"א לעקרו בשנוי אם לא שיפסיד הפרי. וכ"כ התוי"ט והר"ש ותמך יתדותיו אירושלמי. ותמהני דא"כ קשה דידיה אדידיה. במ"ש הר"ש ותוי"ט ור"ב במ"ה דמה"ט לר"י מותר מיד מדא"א לעקרו בשביעית כ"א בשנוי. הלכך לא שכיח דאיסורא. והוא ג"כ מהירושלמי. וקשה דעכ"פ שמא האי לוף הוא מאותן שהוסיפו צמחים בשביעית. דאסור לעקרן בשנוי. וע' תוי"ט ודו"ק. והנה מלבד שאר מה שיש לדקדק במשנה זאת אשר ת"ל כולם מבוארים באות כ"ד ל"מ מרבותי היה נ"ל. דכל עיקר דבר זה שתמך הר"ש עליו יתדותיו דבהוסיף צמחים אסור לעקרו בשנוי הוא ממ"ש בירושלמי וז"ל ר"י בשם רבי לא תפתר שעקרן עד שלא צמחו. וע"ז פי' הר"ש כנ"ל. ועכ"פ היה צריך הר"ש לשבש הגי' שלפנינו בירושלמי. וכמ"ש מהר"א מפורקאן בד"ה ר' בון וכו' דמ"ש קודם דברי ר' בון. הפסקא,,לוף של ע"ש". אין זה מקומו. והעמידו הר"ש להפסקא זאת קודם ר"י בשם רבי. גם מ"ש ר"י בשם ר' לא תפתר. מלת לא אין לו פי'. אם לא שנאמר דשם חכם הוא. אמנם לפע"ד ל"מ הכל נכון. דר' חזקיה פתר ער"ה (ופי' הירו' דברי ר"ח) לוף של ע"ש שעברה עליו שביעית וכו'. והקשה ר' בון ע"ז. דא"כ ננקט פלוגתייהו לענין מע"ע. דהכי תניא וכו' (אלמא דגם התם תני דדיכנו הו"ל כנעקר) ומשני ר"י בשם רבי. לא. תפתר שעקרן וכו' ור"ל דהרי דכנו דברייתא גבי עני ר"ל שעקרן לגמרי קודם שצמחו. כך נלפע"ד: