הַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן. נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב. נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן:

כדי גמיעה. מה שאדם בולע בבת אחת, וחלב בהמה טמאה דלא חזי לשתיה שיעורו כדי לכחול עין אחת:

המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה כו': גמי הוא הגומא ובעברי תיבת גומא. תלאי כמו בית יד שיתלה ממנו: ונפה ידועה. והיא דקות הנקבים: וכברה היא שנקביה רחבים יותר: וקשר מוכסין הוא הסימן שכותבין לוקחי המעשר ובעלי המכס להודיע כי זה פרע מה שנתחייב ושיעורן שתי אותיות וקורא אותן קשר כמו שקוראין אנשי דורנו הרשמים והצורות שמחשבין בהן הפנקסין עק"ר אלרומ"י בלשון ערבי ובלשון עברי קשר הרומיים: ונייר. ידוע: ונייר מחוק שטר של נייר שנתבטל ואין מוציאין בו חוב: ופלייטון מר דרור והוא המושק. ואין הלכה כרבי יהודה:

חבל כדי לעשות אוזן לקופה. דמתוך שהוא קשה פוגם עץ הנפה וכברה ולא עבדי אינשי הילכך לא מחייב בשיעורא זוטא לעשות תלאי. גמרא:

נייר. פי' הר"ב מעשבים עושין אותו. עיין בפי' משנה ב' פ"ב דמגילה ומשנה ד' פ"ב דסוטה:

והמוציא קשר מוכסין. איצטריך לאשמעינן אפי' כתוב על הקלף אע"ג דקתני בסמוך דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין. תוס':

פלייטון. מפורש במשנה ג' פ"ו: