פָּרָה ו׳ · ג׳

ואחר כך נפל לשוקת. על המים שבתוך השוקת. פסולים אותן המים להזאה, דכתיב [במדבר י״ט] ולקחו ונתן, עד שיבוא האפר בתוך המים מכח אדם:

כבר ביארנו בכלים (פ"ג מ"ב) שהטפי הוא כלי צר הפה מאד יצא ממנו מה שבו טפות טפות ואם בכלי מים רבים ובה זה הכלי צר הפה והוא ג"כ מלא מים והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים ואע"פ שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת. אמנם הספוג והוא צמר הים הנה אינו כלי ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי ואופני התחבולה בזה שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסדו כל המים וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה:

אף ע"פ שפיו צר. ל' הר"ב פחות משפופרת הנוד וכן לשון הר"ש ומשום *(דבפ' דלעיל משנה ח' מצריכין בב' שקתות שבאבן שיהיו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כמו) עירוב מקואות שהוא כשפופרת הנוד כדתנן במ"ז פ"ו דמקואות. מש"ה נקטו דהכא אפילו פחות מכן מתחשבין מעורבין (דשאני כלי בתוך כלי דמתערב בחבור מועט) כנ"ל:

יזלף. לשון הר"ב כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית שופך כו' כך פירש"י בפ"ה דיומא דף נ"ח. ולדבריו הכא במלוי הוא. וכדמוכח מתניתין דרפ"ט (בפי' הר"ב). והקשה הר"ש דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא. ומפרש דיזלף היינו שמזה וכן פי' הר"ב עצמו במתני' דלעיל ובפ' דלקמן משנה ח'. ובמשנה ז' פ' בתרא דטהרות כתב הר"ב דהוצאת המים מעט מעט קרוי זילוף וכ"פ הכ"מ מדנפשיה בפי"ז מה' אבות הטומאות (הל' ג') ובמ"ג פ"ט דשבת כתבתי דזילוף היא ל' ארמית: