אֹהָלוֹת ה׳ · ג׳

והאהילו עליו קוברי המת שבשעה שנשאו המת בחוץ. האהילו המת ממעל לצואר הרעהר שהיה משוך לחוץ. והא דנקט שהרעהר היה מקורה לצד מעלה. לרבותא נקט הכי דקמ"ל דאע"ג שאין נקב הרעהר בעליונו דאז הרי האהיל המת על הנקב להדיא. אלא אפי' כשהרעהר לצד מעלה מקורה. והנקב שלו מן הצד אפ"ה כשהאהיל עליו המת. כל האהל כמליא טומאה דמי. ונכנסת שפיר הטומאה בהנקב. ומיירי נמי שעין התנור היה פתוח רק פחות מטפח לחוץ. ואפ"ה אילו היה התנור כולו עומד בחוץ. היה נטמא התנור דאף שהתנור ועינו של חרס הן שאמק"ט מגבו. עכ"פ הרי אין לו צמ"פ. וכל נקב שבכלי שנעשה בכונה אפי' הוא פחות מטפח צריך לסתמו בצמ"פ [כרתוי"ט כלים פ"ח מ"ו ד"ה אם]. וה"נ היה הטומאה נכנס להתנור דרך הנקב שבעין אף שהוא פחות מטפח. מיהו בבבא זו דהתנור עומד בתוך הבית. ומחובר בכותלי הבית. הו"ל כמחובר בדפנות אהלים. ודינו כאהל. שאין טומאה נכנס לתוכו מדאורייתא רק בפתח טפח [כפ"ג מ"ז]:

והקשה רתוי"ט אמאי נקט כ"ח דוקא. והרי בכל הכלים מקדשין. ותמה עליו הגאון הגדול מו"ה עקיבא זצוק"ל. דהכא שיחצוץ לא משכחת לה רק בכ"ח שאמק"ט מגבו והניח בצ"ע. ולפעד"נ דאף דלא הוה מצי תנא למנקט כלי עץ הבא במדה. דזה פשיטא שחוצץ בעצמו אפילו בלי חיבורו במעזיבה. ותו דא"כ אפי' אינן מיוחדין לקודש נמי טהור אצל הע"ה. והרי הך בבא במיוחדין לקודש קאי וכדאמרן. אמנם אעפ"כ יפה הקשה רתוי"ט דל"ל לתנא למנקט כ"ח של ע"ה שיציל. הרי הוה מצי למנקט גם כלי עץ שאינו מק"ט דהיינו באינו עשוי לקבלה רק לכינוס (ככלים פט"ו מ"ה) ואפי' כלי מתכות נמי. דהרי גולמיו טהורים (ככלים פי"ב מ"ו ופי"ד מ"א) ונקרא גולם כשדעתו לשוף ולשבץ ולגרד (כחולין כ"ה ב') וכל הנהו ודאי מצילין ג"כ כשהן בארובה. ככלי גללים וכדומה. ומדתלי בדעת ע"ה למה יחדו. דאם התכוון הע"ה להשתמש בו כך כמו שהוא היה הכלי מק"ט (ככלים פכ"ו מ"ז). א"כ שפיר הוה מצי למימר דכשהן של קודש נאמן הע"ה וחוצצין. וכ"כ משכח"ל לרמל"מ (פ"ה מטו"מ הי"ב) דכל הכלים שיחדן לאהל חוצצין. והשבני הגאון זצוק"ל. וז"ל ולי נראה דוחק לכוון כן בכוונת רתוי"ט. וגם מסופק אני בזה אם הע"ה נאמן בהנך רק לקודש. והיינו משום די"ל דכמו דנאמן בפירות לומר שלא הוכשרו מדלא באו לכלל קבלת טומאה (כמכשירין פ"ו מ"ג) י"ל דה"נ נאמן לכלים שלא באו לכלל ראויין לקבלת טומאה. ואיני מחליט כן. ימחול להודיעני דעתו בזה. עכ"ל המפיק מרגליות בענוה וחסידות. והשבתי אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים כמוני. ואני איני כדאי ששלח אלי. ואעפ"כ כך דעת קטין חריך שקא נוטה. דגדלה עלי מדורת התימה איך אפשר לדמות כלים לפירות. דוכי התם בנאמנות תליא מלתא. דהרי גם מעובד כוכבים מותר לקנות באינו יודע ודאי שהוכשרו (כתוספתא פ"ג דמכשירין ורמב"ם פט"ז מאוכלין) וכ"כ קונין פרה אדומה מעובד כוכבים (כע"ז דכ"ג א') והכל לאו משום נאמנות רק משום ס"ס שמא לא הוכשר או לא עובד בה. ושמא לא ניחא ליה בזה או בזה. והא דקאמר דנאמן הע"ה היינו רק מדאיכא לברורי. או לאפוקי בשאומר שהוכשרו. ומה"ט נמי אמרינן (חגיגה כ"ב ב') דנאמן הע"ה לומר לא טבלתי כלי תוך כלי ואינו נאמן לומר שהטביל כך אבל היה פה החיצון פתוח כשפופרת הנוד. וגם התם היינו מטעם ס"ס. וכדקאמר התם. ולא משום הגדה דידיה. וא"כ הא תינח בכל הנך דאיכא שפיר ס"ס. ואף דנימא דאינן ס"ס גמור. עכ"פ תרי חששא נינהו. ולא חיישינן לה (כגיטין כ"ז ב'). דלא חיישינן דאתרמי שמא כשמא ועדים כעדים. משא"כ הכא בכלים רק חד ספיקא איכא. ולהכי אין הע"ה נאמן רק בקודש. אמנם ק"ל לרמב"ם (פי"ג מטו"מ ה"ג) שכתב דאף כלי אבנים אינן חוצצין רק בבא במדה. א"כ למה נקטא מתניתין דוקא כלי גללים וכו'. ול"מ היה נ"ל דהא דכתב הרמב"ם שם בכלי גללים.וכו' שבאין במדה. לאו לדיוקא כ' כן. לומר דהא באין באי' במדה אינן חוצצין. אלא לרבותא דמביאין דנקט נמי התם ברישא נקט הכי. דאע"ג דאית בה תרתי אפ"ה מביאין הטומאה. תדע דהרי רבינו בעצמו (בפכ"א מטו"מ ה"א) בענין הצלה בצמ"פ. לא זכר שכלי גללים צריכין שיהיו ג"כ באין במדה. וכן (בפי"ג ה"ו) כ' כל ההפכין מהנך שזכר בהלכה ג' הנ"ל שדינן שמביאין ולא חוצצין. ולא זכר שם כלי גללים שאינן באין במדה. וכן שם ברחיים (פי"ג ה"ו) שהרי הוא בכלל כלי אבנים. ג"כ זכר הרמב"ם שבא במדה. אולם גם שם נלפע"ד לרבותא נקט הכי. דהרי ידוע דרחיים של יד. אע"ג שיש בתוכה ב' אבנים. אבל היא עצמה של עץ היא. וסד"א דכל הבנין של עץ שסביב האבנים בטל לגבי הנך ב' אבנים. מדהן הן עיקר הרחיים לפיכך הו"ל העץ כטפל המשמש להעיקר שדין כולו כהעיקר (ככלים פי"ב מ"ב ופי"ג מ"ו) קמ"ל. ובזה יתורץ קו' הראב"ד לרבינו שם: