אֹהָלוֹת ה׳ · ב׳

ועינו קמורה לחוץ עין התנור הוא צואר התנור שהעשן יוצא מתוכו רעהר בל"א. וקמורה ר"ל שהרעהר הזה נמשך מקורה מתוך התנור ומתארך לחוץ כעין קנה חלול שיוצא מהתנור [וכעין קמור לעיל פ"ג מ"ז]:

אמנם ק"ל הרי אפי' לא היתה הקדירה מחוברת בדפנות אהלות. עכ"פ כיון דנקב זה נעשה מעצמו א"צ צמ"פ כשאינו טע"ט (כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה אם. והבאתי שם ראיה לדבריו מפ"ט מ"ז וע"ש) ודוחק לומר דהתם הרי מיירי בעשוי לשאור בלבד. שהוא אוכלין. משא"כ הכא הרי מיירי בקדירה שעשויה גם למשקין (ועהר"ב רפ"ג דכלים) ליתא. דא"כ תסגי לה התם בכזית (כרפ"ג דכלים) ולמה אמרינן התם דכשאין הנקב טע"ט מציל. נ"ל דדוקא התם שיהא השאור שבתוכו ניצל. מציל עליו הכ"ח אף שנשאר בו נקב שהוא פחות מטפח כשנעשה הנקב מעצמו. אבל לחצוץ על הטהרות שחוצה לה. כגוונא דמשנתינו. אז אפי' נעשה ממילא. עכ"פ כשהוא בכונס במשקה. דוקא במחוברת בדפנות אהלים מציל כשהנקב פחות מטפח. אבל באינו מחובר בדפנות אהלים. כיון שניקב בכונס משקה אינו חוצץ בין טומאה לטהרה. אם לא מירח הנקב וסתמו בצמ"פ (ככלים ספ"י). ולפ"ז לענין שיציל כ"ח על מה שבתוכו קיל טפי מלהציל על מה שחוצה לה. דעל מה שבתוכה מציל אפי' יש בו נקב פתוח בכונס משקה כל שנתנקב מאליו. ולהציל על מה שחוצה לה. בכה"ג אינה מצלת רק בצירוף דפנות אהלים. ואפ"ה מצינו ג"כ דלהציל חוצה לה קיל כ"ח טפי מלהציל על מה שבתוכה. דהרי כ"ח המחובר עם דפנות אהלים מציל על מה שחוצה לה. גם באינה מחובר הכ"ח בדופן בצמ"פ וכדחזינן במשנתינו. אבל להציל על מה שבתוכה. אפי' סמוכה לדפנות אהלים אפ"ה אינה מצלת על תוכה רק במרוחה בדופן בצמ"פ (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ב וג'). ורתוי"ט (ספ"ט דכלים) הביא קו' הר"ש דהתם תנן דברקב כ"ח בכונס משקה אינו מציל והכא תנן דלב"ה ור"ע אפי' קדירה שניקבה בכונס משקה מצלת. ותירץ רתוי"ט. דהתם להציל רק על שבתוכה אינה מצלת. אבל הכא להציל על שחוצה לה אפי' ניקבה בכונס משקה מצלת. ותמהני איך נשמט מרבינו דברי עצמו (פ"ח מ"ו) שכתב בשם מהר"ם דכל נקב שנעשה מעצמו גם על מה שבתוכו מציל. כל שאינו טע"ט. אע"כ דהך דספ"ט דבניקב בכונס משקה אינו מציל. מיירי בעשה הנקב בכוונה. א"כ הו"ל לרבינו לתרוצי דלהכי משנתינו קאמר דמצלת. מיירי בשנתנקב ממילא. כדמשמע פשטותא דמשנה. ואי דחיקא ליה לרבינו לאוקמי משנתינו הכי. דהא סתמא קתני. הרי יש לן תירוץ מרווח טפי. דבמשנתינו הרי רק עם דפנות אהלים מציל. אמנם תמוה מאד דהרמב"ם לא הביא הך דינא (בפכ"ב מטו"מ ופי"ד מכלים) דנקב שנעשה ממילא רק בשניקב טע"ט אינו מציל. ורק (בפכ"ב מטו"מ) כתב דאף דכלי יין שיעור נקיבתו כמיצה שניה של קנה. זהו רק בניקב ממילא. אבל בניקבו בכוונה אפי' כ"ש אינו מציל. והיינו הך דתנינן (בכלים ספ"ט). מכל הלין שמעינן דס"ל לרמב"ם דבשאר כלים אין חילוק בין שעשה הנקב בכוונה או לא. בכל גוונא בשניקב בכונס משקה אינו מציל. וא"כ הא דקאמר (כלים פ"ח מ"ו) אם יש פ"ט הכל טמא. על כרחך לרמב"ם ר"ל דאם יש בכל חלול הבית שאור טע"ט. אף שלא נתנקב הקרץ שבאמצעיתו כלל הכל טמא. מדהו"ל טע"ט שיעור אהל ואין חולקים אהלים בכ"ח והו"ל הקרץ כמאן דליתא. מדאינה מחיצה קבוע (וככלים רפ"ח). וכן פי' באמת גם הגאון רב"א זצוק"ל. אבל אילה"ק למהר"ם הנ"ל דס"ל דנקב שממילא אם פחות מטפח א"צ צמ"פ והרי (ספ"ט דכלים) אמרינן דבניקב במוציא זית צריך צמ"פ. י"ל מלבד דאפשר לאוקמא הך דספ"ט דמיירי שניקבה בכוונה וכמש"ל. יש נמי לומר דהא דנתנקב ממילא צריך שיהיה טע"ט היינו בלא נתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב. כי התם שרק הקרץ שבאמצע הבית שאור ניקב. ועדיין הבית שאור כלי שלם הוא. ולהכי אין טומאה נכנסת מב"ק שלו לב"ק שבצדו דרך הנקב שביניהן. רק בשהנקב טע"ט. דאז לא עדיפי ב' החללים מב' אהלים. שטומאה נכנסת מא' לחבירו דרך נקב טע"ט. אבל כשנתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב הו"ל כל שבתוכו כאוכלין שגבלן בטיט וסגי בשניקב בכונס משקה. ואפ"ה במחובר בדפנות אהלים כבמשנתינו הרי אפי' נחשוב הכלי שניקב בכונס משקה כטיט. הרי גם בכה"ג דין הוא שיציל שם כלי שאינו נקוב בפ"ט: