כלים שבחצץ. אין בהם הבדל בין בהיותן בתוך המחיצה או בתוך החצץ והארץ גובה טפח הנה זאת המחיצה נעדרת ויהיו הכלים טמונים בתוך הארץ אשר תטמא שארצו של בית כמוהו עד התהום ולשון ספרי כל אשר באהל (במדבר י״ט:י״ד) לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ובזה הענין מן הצדדין או כנגד הקורות לפי שלא יצטרך שם חלל טפח וכבר התבאר לך שאלו המחיצות מצילין על הטהורים מלהטמא ולא מצילין על הטומאה עד שלא תטמא כמו צמיד פתיל לפי מה שבארנו בח' מכלים ואל הענין הזה רמז בתוספתא באמרם צמיד פתיל ואהלים מצילין על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאים מלטמא ושמור זה:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
שארצו של בית כמוהו עד התהום. ולשון ספרי כל אשר באהל. לעשות קרקע הבית כמוהו. הרמב"ם. [*ועיין מ"ש במשנה ז פרק ג]:
אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח דאם אין טע"ט תחתיו. אין הטומאה שתחתיו מתפשטת לכל שתחתיו אלא בוקעת רק כנגדה למעלה ולמטה. ואף שכבר שנויה לעיל [פי"א מ"ג] אפ"ה סד"א דדוקא התם שמונחין תחת סדק שמחלק הבית. אמרי' דהסגוס והקיפולין שמונחין תחת הסדק אין מערבין ב' חלקי הבית להביא הטומאה מחלק א' להחלק שבצדו. עד שיהא אויר תחת הסגוס והקיפולין טע"ט. ולא סגי כשמקצת מעובי עליונו למעלה מטפח. דנימא דחשבינן לתחתית עוביו כליתא. דהרי צריך נמי לומר גוד אסיק. כדי שיסתם הסדק שלמעלה. ותרתי לא אמרינן. אבל הכא לענין להביא הטומאה לכל תחתיתו. דאצ"ל רק דרואין תחתית העובי כליתא. להכי ס"ד דסגי כשקצת מהעובי הוא למעלה מטפח מהארץ קמ"ל:
והנה הר"ש והר"ב רוח אחרת אתם בפי' המשנה. שכתבו דמיירי שמסודרות החביות שורות ע"ג שורות. ונ"ל דהוכרחו לפרש כן דהיינו משום שהם פירשו דבמד"א דסיפא גם אפיהן למעלה קאי. ועלה מסיק תנא בסיפא דאם היו החביות טמאות. תחת כולן טמא. וק' והיכי אפשר כן. והרי פיהן פתוח כלפי מעלה ואין כאן אהל כלל. דהטומאה היא רצוצה. והיאך יהיה כל תחתיהן טמא. להכי הוצרכו לומר דמיירי שמונחים שורות ע"ג שורות ולפיכך כשהתחתונות טמאות חשבינן להו כליתנהו. ונמצא שהשורות העליונות הו"ל כאהל וכל תחתיהן טמא (וכקיפולין מ"א). אולם מ"ש הר"ש והר"ב בד"ה טומאה בוקעת וכו' וז"ל ואפילו על מה שבתוכה אמ"צ מדאין הפסק בין אויר תוכה לאויר טמא שע"ג. עכ"ל. וזה תמוה כיון שיש שורות זו ע"ג זו. הרי יש שפיר הפסק שולי חבית העליונות בין אויר הטמא שלמעלה לאויר שבתוך חביות התחתונות. ואת"ל שכוונת הר"ב על תוך הכלי שבתוך שורה העליונה שאין פיה סתום. אין לשון המשנה משמע כן. דבוקעת ועולה משמע דתוך כל החביות שלמעלה מהטומאה טמא. ותו דגם שורות עליונות א"א שיטמא תוכן. דהרי בחביות שייטין סתומות מיירי וכמ"ש רתוי"ט. וא"כ שפיר יש הפרש בין אויר תוכן לאויר טמא שע"ג. וגם הדבר בעצמה תמוה. דאי בחבית שייטין היאך שייך לומר גבייהו יושבת על שוליהן או מוטות על צדיהן דהיינו שפיהן פתוח למעלה או פונות למן הצד. והרי אין להן פה כלל. והיותר תמוה מ"ש הר"ב שגם החבית עצמה נטמא. וקשה והיכי אפשר זה. והרי אינה בת ק"ט כלל. והרי דברים אלו סותרים זה את זה תוך כדי דיבור. ודוחק לומר דחבית עצמה דקאמר הר"ב. ר"ל כל תוכה. כדאמרינן הרבה במכילתן הבית הטמא. הדות טמא. דהיינו תוכן. אבל הא ליתא. דכבר כתב הר"ב דתוכן טמא. אולם מפני שדברי התוספתא נוטין קצת לפי' רבותינו. לכן הטרחתי את עצמי ליישב דברי קדשם דבר דבר על אופניו. דלרבותינו הנ"ל משנתינו מיירי בחביות סדורות שורות שורות זו אצל זו וזו ע"ג זו. ולכן ברישא שהחביות התחתונות אינן מק"ט. וטומאה תחת א' מהן. כיון שהן כלי שאמק"ט לא חשבינן להו כליתא. והו"ל כאבנים וטומאה רצוצה תחתיהן. שהטומאה רק בוקעת ועולה ויורדת. ורק אותה חבית שבשורה העליונה כנגד הטומאה. אם עומדת ופיה למעלה. וגם היא בת קבלת טומאה. נטמאה היא וכל מה שבתוכה וכל מה שלמעלה ממנה כל כנגד הטומאה שלמטה משולי חבית הטהורה שבשורה התחתונה. ואם החבית שבשורה העליונה שמונחת נגד הטומאה. היא מוטה על צדה אז אף שהיא בת קבלת טומאה. עכ"פ כלי חרס היא ואמק"ט מגבו. ולהכי רק מחוץ להחבית כל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא. אבל החבית בעצמה וכל מה שבתוכה טהור. מדאין אויר שבתוכה מעורב עם אויר הטמא שלמעלה ממנה. דהרי מונחת על צדה. וכל זה בתרתי לטיבותא בהחבית התחתונה. שכולן אינן בני קבלת טומאה. והטומאה תחת א' מהן רצוצה. אבל ביש חדא לריעותא היינו סיפא. דכשהחביות התחתונות הן בני קב"ט והטומאה תחת א' מהן רצוצה. הרי הכלי שהטומאה תחתיה אף שכ"ח היא ואמק"ט מגבה עכ"פ מדהיא בק"ט אינה חוצצת והו"ל כליתא ולפיכך החבית שבשורה העליונה כנגד הטומאה. נחשבת היא כמאהלת על הטומאה. וכל החביות האחרות שבשורה העליונה ושנוגעות טפח בזו שמאהלת על הטומאה כולן נחשבין כגוף א' שמאהיל (וכעדר פ"ח סימן י"ח) ולפיכך כל החביות שבשורה העליונה. אף שמונחין מוטין על צדן. נטמאו גם הם גם תוכן. מדהתפשטה הטומאה בכל תחתית השורה. הרי החביות פתוחות לאהל המת. דהרי לכל הפחות יש סדק כ"ש בין שפת פה של זו לשולי חבירתה. וגם כל החבית שבשורות התחתונות נטמאו כולן. דמדחשבינן כל החביות שבשורה העליונה כאילו הן אהל א'. א"כ הו"ל החביות התחתונות שמונחין תחת העליונות. כאילו התחתונות מונחות באהל המת. ואע"ג שכל א' מהתחתונות סותמת פה חבירתה. הרי אין לה צמ"פ. ואף אותן שגבן נגד הטומאה נטמאו. דאין גב כ"ח חוצץ רק עם דפנות אהלים (וערתוי"ט פ"י מ"ו ד"ה תוכה). וכן כל למעלה משורות העליונות עד לרקיע טמא דמדהן כלי אינן חוצצין. ונ"ל עוד דאפילו כשהחביות שבשורה העליונה היו כולן חביות של שייטין שאמק"ט ודינן כאבנים. אפ"ה אינן חוצצין. מדנתמכו ע"י חביות שבשורה תחתונה שהן בני קב"ט (וערפ"ו). וכ"כ כשהחדא לריעותא בשורה התחתונה. הוא. שהחביות התחתונות אינן בני קב"ט אבל גבוהות מארץ טפח. והטומאה בהאויר שם. הרי הטומאה שמונחת שם כאילו מונחת באהל. והתפשטה לכל תחתית השורה התחתונה. ונמצא שהשורה התחתונה אף שהיא מכלים שאמק"ט. עכ"פ כולן כגוף א' הן מדנוגעות זב"ז בטע"ט. ונעשין אהל לטמא כל תחתיהן. אבל החבית שבשורה העליונה אף שהן בני ק"ט טהורין. דהרי החבית של שייטין שמהן עשוי השורה תחתונה. כאבנים נחשבין וחוצצין. ורק אם השורה התחתונה עשוי מחבית פשוטה שיש לה בית קבול. רק שאינן בני קב"ט כלל. כגון כלי אבנים וכדומה אז אפילו מונחין מוטין על צדן אינן חוצצין. ונטמאו כל החביות שבשורה העליונה. וגם מה שבאויר על גבן וגם מה שבתוך החבית שבשורה התחתונה. הכל נטמא מדפתוחין בצד לאהל הטמא בלי צמ"פ. כך נ"ל ליישב פירוש רבותינו:
