כלים שבחצץ. ר"ל שיהיה בתוך המחיצה ואם היה במקומה חלל טפח על טפח הנה היא תטמא בין היתה טומאה בבית בין היתה טומאה אחורי המחיצה ואלו היריעות יחוצו בפני הטומאה לפי שהוא שם אהל לפי מה שהתבאר בח' מזאת המסכת:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
כלים שבחצץ טהורים. פי' שאחורי החצץ. אבל שבתוך החצץ צריך שיהיה שם פותח טפח. כמ"ש הר"ב במשנה ו. כך נ"ל. ושוב מצאתי שכך כתב מהר"ם. והנאני:
ואאמ"ו זצוק"ל בספרו כנסת ישראל כ' דכשיש בהרבוע טע"ט הו"ל כקבר סתום דמטמא כל אהל שסביב לו. ואע"ג שכלי אין בו דין קבר סתום (כתוס' פ"ב דב"ב) עכ"פ הכא כבדו קבעתו וע"ש. ואני בנו ותלמידו לא זכיתי להבין. וכי שולחן עם רבוע קטן כזה שאינו רק טע"ט. יהיה יותר כבד ממגדל (רפ"ד) דטומאה בתוכו. אין הבית טמא רק משום סוף טומאה לצאת ולא משום קבר סתום. מיהו בין לדברי קדשו של ע"ר זצוק"ל ובין לדברי תלמידו. צריך להוסיף בה דברים. דהא דבאין טע"ט תוך הרבוע. דטומאה בוקעת ועולה. לא אמרינן דנצרף חלול שתוך הרבוע עם החלול טע"ט שמקיפו. דהרי הרבוע שאין לו שולים אין לו ב"ק. וא"כ אמק"ט. ולפיכך דפנות רבוע זה חוצצת בפני הטומאה מדהו"ל דפנות הרבוע כדפנות תנור חדש שחוצצין בפני הטומאה (כפי"ב סי' ג'). דאף שכשבקעה הטומאה שתוך הרבוע למעלה. נטמאה הטבלא. אפילו הכי אין הטבלא חוזרת לטמא הטהרות שתחת בליטת הטבלא חוץ להרבוע. וכ"כ אם הטומאה תחת בליטת הטבלא חוץ להרבוע. אף על גב שהטבלא כולה נטמאה. אף על גב שלא היתה בולטת טפח. דהרי על עצמה באה הטומאה בכ"ש (כרפט"ז). עכ"פ מה שבתוך הרבוע טהור. גם בבולטת הטבלא טפח דכותלי הרבוע מפסיקין. וצ"ל נמי דמיירי שהטבלא אינה מחוברת להרבוע. דאל"כ הרי מדנטמא הטבלא נטמא הרבוע עמו. ואיך יהיה הדפנות של הרבוע חוצצין. הרי כל המק"ט אינו חוצץ בפני הטומאה (כרפ"ו) והכא הכל כלי א' ומק"ט. ולפי פי' זה יהיה המשך לבבא זו בהדי בבא דלעיל לענין ביאת טומאה מתחת טבלא א' לתחת טבלא ב'. וכ"כ יהיה לה המשך להדי הענינים שלמטה בפרקן. בחביות שיושבות על שוליהן ובית שחצצו בנסרים. דכולהון מיירי בהתפשטות הטומאה ממקום למקום אחר. אמנם מ"ש הר"ש והר"ב דעד שיהיה בהרבוע פ"ט דר"ל עד שיהא הטבלא בולט טפח סביב להרבוע לכל צד. דאל"כ אף שיהיה הטומאה תחת בליטת טפח של הטבלא. אפ"ה תוך הרבוע טהור. דאין מצטרף חלק הטבלא שממעל להרבוע לחלק הטבלא שבולט סביב להרבוע. דהרי כותל הרבוע שאמק"ט חוצץ. וכ"כ כשהטומאה תוך הרבוע. חוצץ כותלו שלא תתפשט הטומאה משם להבליטה שסביב להרבוע. כבר שדא ביה נרגא אאמ"ו הגזצוק"ל. דמה קמ"ל. הרי כבר תנינן כן בנסר שע"ג תנור (פי"ב). ומלבד זה ק"ל אני בנו ותלמידו גם הלשון של משנתינו. דקאמרה עד שיהא בהרבוע פ"ט. ונימא דהיינו הבליטה שסביב להרבוע. ותו ק"ל אי כותלי הרבוע שאמק"ט חוצץ. א"כ גם כשהטבלא עודפת טפח סביב להרבוע. היאך תבוא הטומאה מתוך הרבוע לתחתית הבליטה שבחוץ. או להיפך. הרי דפנות הרבוע שאמק"ט חוצצין. וכתנור חדש (פי"ב סימן ג'). ורב"א פי' דה"ק משנתינו. שולחן אינו מביא את הטומאה. ר"ל דשולחנות שלהן עגולים היו ורבוע דקאמר הכא ר"ל אינו מביא את הטומאה עד שיהא בעיגולו כדי לרבע בו טע"ט. ולננס כמוני דחיקא לי מלתא טובא לומר דתנא פתק ושדי הכא מלתא בין הביניים שאין לו המשך כלל לדלעיל ולתתא. וטפי הו"ל למתניא להך דינא לעיל ספי"ב כי שם מקומו. ותו לא יכילנא להבין שם שולחן לטבלא קטנה שאין טע"ט בשטחו. ואם כי מצינו כך בסוכה (דג"א) היינו שדי לו לאדם מקום טע"ט בהשולחן להניח שם מאכלו:
