אֹהָלוֹת י״ד · ה׳

והגבלית הוא נמי כעין גזירה שפניו העליונים מוחלקין רק שב' קצוותיו משופעי' כלפי מטה. ובאמצעו הוא שוה כזה וע"י ששוה באמצע. ניכר שאין אהל שתחתיו שייך לאהל שתחת תקרת הבית ואמ"צ לו. ונקט גבלית לרבותא מדסד"א דמדמשופע לכאן ולכאן מוכח דלתחתיה עשויה ולצטרף להדי אהל שתחת תקרת הבית. קמ"ל דאפ"ה כיון שבאמצע הגבלית הוא שוה ופניו מוחלקין כלפי מעלה. אמרינן דלהשתמש ע"ג עשויה ואינו מצטרף:

אמנם להר"ש והרא"ש והר"ב הא דקאמרינן במשנתינו ואין ביניהן פ"ט. ר"ל כלעיל סי' כ"ו. דהיינו שמהתחתון לארץ אין גובה טפח. וכ"כ בין תחתון לעליון אין רווח טפח. וה"ג טומאה תחתיהן או ביניהן. תחתיהן וביניהן טמא. וע"ג טהור. דהתחתון שאין תחתיו טפח אויר. וגם אין בינו להעליון אויר טפח. חשבינן להתחתון כליתא ונמצא שהעליון שגבוה טפח מהארץ. מביא הטומאה לכל שתחתיו. אפילו תחת התחתון. דהרי חשבינן להתחתון כליתא. אבל העליון חוצץ למה שע"ג. משא"כ כשהטומאה על גביהן. ר"ל ע"ג העליון כנגדו עד הרקיע טמא. אבל למטה אינה בוקעת. דהרי חשבינן להעליון כאילו יש תחתיו חלול טפח. והחלול ההוא חוץ שלא תבקע טומאה לתוכו. עכתד"ק. ותמהני טובא. איך נחשוב העליון כאילו יש אויר תחתיו. והרי אין בינו לתחתון טפח. וגם בין תחתון לארץ אין טפח. וטומאה שתחת התחתון או שביניהן טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה. ומ"ש הרא"ש דמידי דהוה אקיפולין דריש פרקן דלקמן (ולעיל נמי פי"א מ"ג) דאע"ג דאין בין קפול לחבירו טע"ט. אפ"ה כיון שהעליון גבוה טפח מהארץ. חשבינן להקיפולין שתחת העליון כליתנהו. וה"נ חשבינן לזיז התחתון כליתא. אחר נא"ק של רבינו מאור עינינו. כבודו במקומו מונח בזה. דלא דמי כלל. דהתם הקיפולין שממלאין החלול. מק"ט וכל המק"ט אינו חוצץ בפני הטומאה (כמ"ש בס"ד פי"א סי' ט"ז). משא"כ הכא זיז התחתון מחובר הוא ואינו בר קבלת טומאה. ודמי טפי החלול טפח שיש בין הזיז העליון להארץ ונתמעט האויר ההוא ע"י זיז התחתון. כבית שמלאו עפר או צרורות ובטלו. דטומאה שתחתיו בוקעת ועולה ויורדת (כפט"ו מ"ז). וה"נ הו"ל הזיז התחתון כעפר וצרורות התם. והא לא דמיא אלא להא דתנינן נמי (פט"ו מ"א) בטבליות של שיש זו ע"ג זו וטומאה ביניהן או תחתיהן. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת ומ"ש זיזין מטבלאות. והרי שניהן אמק"ט ועדיפי זיזין שבטלן במקומן. ואע"ג דאשכחן דכוותיה בבטח וזיז לעיל (פי"ב סמ"ג) דקאמר ר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. י"ל התם הטומאה מונחת באהל טע"ט מצד הבטח. וכיון שיש כאן כבר אהל טע"ט טמא. ס"ל לענין התפשטות הטומאה למן הצד. דחשבינן לבטח כליתא. משא"כ הכא טומאה רצוצה היא ורק בוקעת וכו'. תדע מדלא נקט התם דגם בטומאה תחת הבטח רצוצה נמי נימא דחשבינן לבטח כליתא. אע"כ דבכה"ג באמת רק בוקעת. ובל"ז לא דמי להתם. דהתם בטח נגד זיז שלמעלה ממנו. חשבינן לבטח כמטולטל נגד הזיז שקבוע תמיד שם. ולהכי חשבינן להמטולטל כליתא (וכמ"ש שם סי' ל'). משא"כ הכא שני הזיזין קבועין ומי נדחה מפני מי. וצ"ע. ולכן בחרתי הסתופף בגי' ופי' הרמב"ם דעימיה שריא נהורא. והגם כי גם לפי גירסא זו צריך לדחוקי קצת. לפרש דאין ביניהן דנקט תנא. דר"ל ביניהן ממש אין פ"ט. אבל תחת תחתון יש פ"ט. וזה דלא כיש ביניהן פ"ט סימן כ"ו. והרי התם ע"כ ר"ל שתחת התחתון וגם תחת העליון יש בכל א' אויר טפח על טפח. אפ"ה אין זה רק דוחק קצת. ומצינו כ"פ דוגמתו במשנה. וי"ל שבקיה למלת ביניהן כאן וכאן דדחיק ומוקי אנפשיה. אולם אי לאו דמסתפינא מרבותינו זצוק"ל היה נ"ל לפרש בעזה"י באופן דלא תקשי מידי. דשפיר גרסינן כהר"ש והרא"ש והר"ב. טומאה תחתיהן או ביניהן. תחתיהן וביניהן טמא. והכי פירושא ואין ביניהן פ"ט. ר"ל שאין תחת שניהן פ"ט. רק תחת א' מהן בין שהאויר טע"ט הוא תחת העליון או תחת התחתון. תחתיהן וביניהן טמא. דאם האויר פ"ט הוא תחת העליון והטומאה שם. הרי קרקע האהל טמא עד התהום (כרמב"ם פ"כ מטו"מ ה"ו) ולהכי גם האויר שאין בו פ"ט שתחת התחתון כולו טמא עד התהום. ואם הטומאה תחת התחתון שאין שם אויר פ"ט. הו"ל לגבי אהל פ"ט שתחת העליון. כטומאה רצוצה בקרקע הבית. שבוקעת למעלה לתוך הבית. ומתפשטת בתוך כל הבית (כמ"ש בס"ד בקרית ארבע סימן ב' בפ"ד). וה"נ הטומאה שתחת התחתון שאין שם פ"ט בוקעת למעלה לתוך האויר טע"ט שתחת העליון ומתפשטת שם. ואם האויר התחתון טע"ט. ובין עליון לתחתון אין שם אויר טע"ט. אז בין שהטומאה באויר התחתון שיש בו פ"ט. ובין שהטומאה באויר העליון שאין בו פ"ט. שני האוירין טמאין. דהרי הו"ל אויר התחתון כאויר הבית. ומדאין בין זיז התחתון לעליון פ"ט. דינן שניהן יחד כמעזיבה לאויר התחתון. והרי בבית ומעזיבה אמרינן דמחצי המעזיבה ולמטה הו"ל כתוכו של בית. בין שהטומאה שם או בתוך הבית (כפ"ו מ"ד). וה"נ האויר התחתון שהוא פ"ט. הו"ל כהבית. והאויר שבין הזיזין חציו טמא וחציו טהור. ומדאין הפסק בין אויר טמא לטהור שלמעלה ממנו כל האויר ההוא טמא (וכמ"ש בס"ד פ"ט סימן ס"ה ובבועז שם סימן יט). וא"כ בפירושנו זה הרחיב ד' לנו. ורחב לן עלמא בלי שום שמץ דוחק ת"ל. והנה אחר כתבי כל זה ראה ראיתי שגם ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל בספרו כנסת ישראל נתקשה בגרסת הר"ש והר"ב שבמשנתינו. דלמה לא נחשב להטומאה כרצוצה וכטבלאות שיש (פט"ו מ"א). ובענוותו הקדושה תירץ בשם מוה' יצחק מלמד ז"ל דהכא מדפתוח קצת בצדו. אין בו דין טומאה רצוצה (כהר"ב פ"ו מ"ג). וע"ר הגזצוק"ל הודה לו בזה. ואני בריה קלה כמו שהיא לא זכיתי להבין מ"ט מודה ע"ר זצוק"ל למהו' יצחק הנ"ל. דלפע"ד אין כאן ראיה. דעד כאן לא קאמר הר"ב דכשפתוח קצת מן הצד אין בו דין טומאה רצוצה. זהו דוקא כשהטומאה הוא בתוך כותל הבית. ויש סדק בהכותל להבית במקום שהטומאה שם. אמרינן כיון דהתפשטה הטומאה דרך הסדק להבית. ולהכי אינה בוקעת למעלה. דהו"ל כאילו הטומאה תוך הבית. וכן כתב הר"ב שם בפירוש. אבל הכא ששני הזיזין שניהן בחוץ וא"כ הרי לא התפשטה הטומאה הכא למן הצד. והיכא נימא דחשבינן להטומאה כאילו מונחת במקום שהתפשטה באויר טע"ט ולא תבקע למעלה. תדע דאי לא תימא הכי תקשי מטבלאות של שיש לקמן לשיטת הר"ש והר"ב בענין הסדק. דוכי אין בין טבלא לחברתה סדק למן הצד. ואפ"ה טומאה שביניהן בוקעת ועולה. אע"כ דטבלאות שאני שאין אהל בצדיהן. דנימא דחשבינן כאילו הטומאה מונחת בהאהל. ולהכי בוקעת ועולה. והיינו כדברינו הנ"ל. וצ"ע: