אֹהָלוֹת י״ד · ד׳

הגיזרה שפני העליון של המסגרת מוחלקים ברהטני. ועי"ז ניכר שעשוי רק להשתמש ע"ג. ולפיכך אין אהל שתחתיו שייך להאהל תחת תקרת הבית ואין לומר בו שיהיה נחשב כאילו תקרת הבית נמשכת עד קצהו החיצון. ולפיכך צריך שיהיה הוא עצמו בולט טפח:

ואפשר לי עוד דאפילו בולט טפח להרחוב. עכ"פ מדאינו נמשך גם עם רוחב הפתח בהמשך טפח. ס"ל לר' יהושע דמהני רק להוציא טומאה ולא להכניסה. ואפ"ה לא דמי למשנה ב' דמהני בין להכניס ובין להוציא. והרי בין התם בין הכא ליכא טע"ט תחת הזיז מול הפתח. י"ל דדוקא במשנה ב' שיש בהמשכו טפח. אע' ג שאינו בולט טפח. מצטרף תחתית בליטת זו עם תחתית המשקוף של הפתח. וכאילו תוכו של בית מגעת עד שם (וכלעיל סי' ג') ולא גרע זה מב' זיזין. ועליון עודף על התחתון פחות מטפח. דתחתיהן וביניהן טמא (כלקמן מ"ה). משא"כ הכא דאין המשך הבליטה טפח עם רוחב הפתח. הרי לענין המשך הבליטה לא שייך שיצטרף אליו תחתית משקוף הפתח. דהרי המשכו של תחתית זה המזרח למערב. והמשך תחתית זה מצפון לדרום. להכי רק להוציא טומאה גזרינן. ולא בהכנסה. מיהו שאר תחתית הזיז. ובפרטות אותו מקום שבזיז שהטומאה תחתיו בוודאי אין הטומאה מתפשטת לצדה. עד שיהיה רוחב טע"ט תחתיו. דאל"כ הרי היא רק בוקעת ועולה ויורדת כנגדה. ואינה מתפשטת כלל לצדדים. ודברי הרא"ש שהביא פי' משנה זו במשנה ג'. תמוהים המה וע"ש. וכפי הנראה היה גרסת רבינו דבטומאה בבית כלים שתחת הזיז טהורים:

ד"ה טומאה. ופשוט הוא. ולי הדבר צריך תלמוד. דנלע"ד דהא דלעיל הזיז כו' כ"ש היינו שבולט לצד ר"ה כ"ש אבל מ"מ הוא במשך סיבובו כנגד כל הפתח או לכה"פ כנגד רוחב טפח מהפתח. והכא מיירי שאינו כנגד רוחב הפתח אלא במשך ג' אצבעות: