אֹהָלוֹת י״ד · ג׳

כל שהוא אפי' אינו בולט מהכותל טפח. אפ"ה כשהטומאה תחתיו והפתח פתוח הבית טמ [הרא"ש] דכיון שפניו המוחלקין הן כלפי מטה וכדמסיק מצטרף אהל שתחתיו להרווח שתוך הבית. והו"ל כאילו תקרת הבית נמשכת עד שפת החיצונה של הזיז כלפי הרחוב וכאילו הכל אהל אחד [ולא דמי להך דספ"י דאין הטומאה בא מתחת הקדירה שמודבקת בשקוף לתוך הבית. דהתם אינה דבוקה ברוחב טפח בשקוף. אבל הכא הזיז נוגע ברוחב טפח בכותל]:

וזה לפענ"ד כוונת הר"ש והר"ב שכתבו שצריך שיהיה בולט שם טפח. וכן מוכח נמי מסיפא דילן דנקט וכן אכסדרה וכו'. והרי אכסדרה ודאי בולטת קרויה יותר מטפח להחצר. וכל זה דלא כמשמע מדברי רבינו הגרב"א זצוק"ל שכתב שהטומאה מתפשטת לתחת כל הזיז. ואפי' במקום שאינו בולט טפח. ושעו עיני מני דעת קדושים. דלא ידענא. דמ"ש זה מנסר שבולט מב' צדדים טע"ט זה מול זה. וב' הצדדים שבינתיים בולט רק פחות מטפח. שאין הטומאה מתפשטת מצד לצד דרך בליטת הפחות מטפח שביניהן [(כפי"ב מ"ג) ועי' מ"ש שם בבועז סי' ז' בתירוץ קו' זו]. אמנם אותן ג' אצבעות שממעל להפתח. אם הזיז הזה תוך י"ב טפחים ממעל להפתח. אז אפילו אין הזיז בולט טפח להרחוב. אפ"ה מתפשטת הטומאה לשם מהבית וכמשנה א'. ואע"ג דבכה"ג איכא הכא ב' לריעותא בהאויר הקטן הזה שתחת הזיז שאינו נמשך עם הכותל רק ג' אצבעות. וגם אינו בולט טפח להרחוב. אפ"ה מצטרף תחתית הזיז הזה לתחתית המשקוף שהוא אהל הבית:

ד"ה ריב"נ. דמאחר דמלתא דרבנן היא כו'. ומה יענה למה שפי' כאן דהל"מ היא כמו שהבאתי לעיל ואפ"ה פסק כריב"נ. ול"נ דלהכי פסק כוותיה דמסתבר טעמיה וכזה נמצא הרבה בפוסקים: