אֹהָלוֹת י״ב · ב׳

חדש ר"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג"כ אמק"ט עדיין [ככלים פ"ה מ"א] ולפיכך הו"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר:

כך נ"ל פי' משנה זו משנה ב'. דמדנקט תנא סתמא משמע דמיירי כהנך בבי דמשנה א'. דהיינו דהסרידה עודפת מכל צד טפח. וכן מוכח מדקאמר במשנתינו בטומאה תחתיו או ע"ג הכל טמא. ואי בשאין הסרידה בולט טפח סביב. מאי הכל. הרי אינו רק בוקע ועולה וכו'. אע"כ דבבולט טפח סביב מיירי. וכן מוכח נמי מדנקט במשנה ג' אבל לא מן הצדדים. ש"מ דהא כולה פרקן. וכ"ש משנה ב' הקודמת לה. כולהו בבולטת הסרידה טפח מיירי. ובסרידה חלקה מיירי. דאי ביש לה ב"ק. הרי מק"ט. וכשהטומאה תחתיה או ע"ג. הרי נטמא הסרידה. ומה מהני ליה צמ"פ להתנור. אע"כ דמיירי בסרידה חלקה שאינה בת קבלת טומאה. ואפ"ה אינה חוצצת בין הטומאה להטהרה. מדעכ"פ כלי הוא. אולם כמו שבלול תמס יהלוך אישות בריה שאין לה עינים. כי הצצתי ברתוי"ט דברים שלא יכולתי להולמן. שהראה פנים לומר דלהרמב"ם משנתינו מיירי בשהסרידה עודפת רק כ"ש. והכל טמא דקאמר תנא. היינו רק נגד הטומאה למעלה ולמטה. ותמהני דא"כ לא די דכללא דכולה טמא לאו דוקא. אלא דגם פרטא דפרט התנא וקאמר נגד אוירו של תנור טהור. יהיה ג"כ לאו דוקא דהרי גם כל העודף סביב שלא כנגד הטומאה נמי טהור. והיותר תמוה בדברי רבינו וקשה כתורמס. מה שהביא בשם מהר"ם. וכן מצאתי ג"כ בהר"ש (משנה ב') שכתב דמיירי בסרידה חלקה. ולהכי אינה חוצצת מדחזי לשכיבה. וכל המקבל טומאת מדרס. נטמא ג"כ בטומאת מת. וזה תמוה מאד דהרי רבינו הביא תחלה דברי הר"ב דאוקמה בשל חרס. ואהא נקט ואתא גם עם דברי מהר"ם. והרי תלמוד ערוך הוא בידינו (שבת דפד"א. ועירובין דקד"ב ובכורות דלח"א) ילפינן מקרא דכ"ח אמק"ט מדרס בשום גוונא. מדאין לו טהרה במקוה. ותנן נמי (כלים פט"ו מ"ב ואהלות פ"ה מ"ו) דסרידה כה"ג אמק"ט. וכ"כ תנן (כלים פ"ב מ"ג) הטהורים שבכ"ח טבלא שאין לה לזבז. וזה אפילו יחדה לישיבה ולשכיבה. וכ"ש בסרידה שנוכל לומר להזב עמוד ונמ"ל. ואפילו נדחק לומר דלמהר"ם משנתינו מיירי בסרידה של שאר מינים. וכן כתב באמת הר"ש. ורק בדברי רתוי"ט דחיקא לן מלתא לאוקמא הכי. דהרי בחדא מחתא מחתינהו עם דברי הר"ב שהביאן בתחלת הענין. והר"ב כ' בפירוש דבסרידה של חרס מיירי. עכ"פ גם בל"ז ק"ל כיון דבסרידה המק"ט מיירי א"כ כשהטומאה תחתיו או ע"ג. הרי ודאי נטמא הסרידה. ואיך יהיה מה שבתוך התנור טהור. ע"י שנסתם בצמ"פ בדבר המק"ט. ודוחק לומר דמתניתין מיירי שהתנור סתום בצמ"פ תחת הסרידה. והסרידה מונחת על הצמ"פ. ליתא. דהרי מדנקט על פי התנור. ולא נקט שמונחת על התנור. משמע טפי שהסרידה סותמת פה התנור. וכן כ' ופי' גם הר"ב (כלים פ"ט מ"ז). ותו דאי בשהסרידה רק מונחת על התנור. למה נקט בשהטומאה על הסרידה דרק כנגדו עד לרקיע טמא. הרי הסרידה אינה חוצצת מדמק"ט. גם הכלים שתחת הסרידה. בינה להתנור גם כן טמאין. ואת"ל הרי גם לדידן דאוקמינן שהסרידה מודבקת בהתנור בצמ"פ נמי ק'. דכשהטומאה ע"ג אוירו של תנור. עכ"פ הול"ל דטהרות שתחת שולי התנור טמאין. דאע"ג דכל שהטומאה אינה רצוצה אינה בוקעת לתחתית הארץ. הרי עכ"פ בוקעת לטמא מה שתחת שולי הכלי על הארץ (כהראב"ד שהביא רתוי"ט פ"י מ"ו ד"ה בוקעת). י"ל לדידן בתנור א"א לומר כן. דהרי אין לו שולים. ומדסגור בצמ"פ לא נכנס טומאה לתוכו. וגם אין לומר לדברי רבותינו הנ"ל דמיירי הכא בסרידה שהוא מכלי גללים וכדומה. דהרי בדוקא בשהסרידה מק"ט מוקי לה. וצ"ע:

תוי"ט ד"ה סרידה. וצ"ל שהכל טמא היינו כו'. תמוה דהא המשנה אינה מוציאה מן הכל רק כנגד אוירו של תנור: