נְגָעִים ח׳ · ט׳

הַבָּא כֻלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה נְגָעִים ח׳ ט׳, מתוך מסכת נְגָעִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל כאשר נתגלה כעדשה בראשי אברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהפך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים לא תטמא משום מחיה בבהרת קטנה כמו שכבר השרשנו פרק הששי והלכה כר' ישמעאל:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה פרחה בכולו וכו'. כתב הר"ב הכא מיירי שלא הספיק להחליטו וכו'. וכ"כ הר"ש. וכתב עלה מהר"ם שלא פי' כל הצורך. ויש לפרש דאדלעיל קאי. דקתני הבא כולו לבן יסגיר. וקתני בתר הכי נולד לו מחיה כו'. והשתא קתני הכא הבא כולו לבן בתחלה והסגירו. ובסוף שבוע ראשון. או בסוף שבוע שני. או לאחר הפטור. נולד לו מחיה. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה בכולו. כלומר שכסתה הבהרת את המחיה ושוב נתגלו ראשי אברים. ר' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' דינה כמו הבא לבן בתחלה כל גופו בלא מחיה ושוב נתגלו בו ראשי אברים בסוף שבוע ראשון יסגיר שנית. ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור יפטור. ה"נ הכא שהיתה בו מחיה ולא הספיק להחליט על המחיה עד שפרחה גם על המחיה דינו כן. ואין להחליטו משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ראב"ע אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. כמו בבהרת כגריס והסגירה ונולד לה מחיה אח"כ. ולא הספיק להחליטו על המחיה עד שפרחה על המחיה ובכולו. ושוב נתגלו בו ראשי אברים דטמא משום פסיון לכ"ע. שהרי הנגע פשה לחוץ. ה"נ הכא מוחלט משום פסיון. דס"ל כר"מ דאמר [פרק דלעיל משנה ג] שהנגע פושה לתוכו ע"כ. ומ"ש הר"ב. ועוד יש לפרש דאפי' החליטו במחיה וכו'. וכ"כ הר"ש. וז"ל מהר"ם ועוד נראה לפרש שחלטו במחיה. ושוב כשפרחה בכולו. ה"ל פורח מן הטמא וטהור ושוב נתגלו בו ראשי אברים. טהור. דה"ל חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ואמרי' לעיל חזרו בו ראשי אברים הרי אלו כמו שהיו והיינו דקאמר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. דהיינו הבא כולו לבן בתחלה בלא מחיה. ועמד בעיניו שני שבועות כך ופטרו. ושוב חזרו בו ראשי אברים. ה"ל נמי חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור. ופטור. וכי היכי דהתם מודו כ"ע דפטור. דליכא שום טעם להחליטו. ה"נ הכא לר"י פטור. ולא מחלטינן ליה משום פסיון. דאין הנגע פושה לתוכו. ולראב"ע כחזרת ראשי אברים בבהרת קטנה. דטמא משום פסיון דכי היכי דהתם טמא משום פסיון. הכי נמי הכא. דס"ל שהנגע פושה לתוכו עכ"ל:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · נְגָעִים ח׳ ט׳

א׳
ובה מחיה כעדשה והחליטו. דאל"כ כשפרח אח"כ טמא. דכל השנויים שנתהוו בהנגע קודם שחרץ הכהן משפטו. אינן נחשבי' לשנוי. והו"ל כבא בתחלה הפך לבן דצריך הסגר [כמשנה ז']:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · נְגָעִים ח׳ ט׳

א׳
ונ"ל דהנ"מ בין ב' הטעמים. כשלא פרח מזו לזו תחלה אלא פרח על שניהן בבת אחת. דלהטעם דנתבטל הטהורה בטמאה כשפרח מזל"ז. א"כ כשנשארו כל א' לבד עד שפרח בכולו ולא נתבטל הטהורה מקודם הו"ל כפרח מהטהורה וטמא. דלא טיהר הכתוב פריחה בכולו רק כשהיה בו רק נגע א' טמאה (וכלעיל סי' מ"ה) אבל להרמב"ם דהטעם הוא דבכל מוחלט חשבינן לנגע טהור שבו כליתא. א"כ גם בנשארו ב' הנגעים מופרדים. עד שפרח על שניהן בבת אחת נמי הוה כפרח מהטמאה וטהור. וא"ת להרמב"ם א"כ למה נקט תנא שפרח מזו לזו תחלה. הרי גם בלא פרח. כך הוא דינו דהו"ל כפרח מהטמ'. ואת"ל דאתא לאשמעינן אע"ג שהתחיל הפריחה מהטהורה אפ"ה חשבינן כפרח מהטמאה. ליתא. דא"כ לאשמעינן רבותא טפי וטפי. דאפילו פרחה תחלה מהטהורה לחוץ. אפי' הכי לא חשבינן לכל הפריחה שהתפשטה מהטהורה אח"כ על כל הגוף. כאילו פרח מהטהורה. משום דכל טהור במוחלט. חשבינן לה כליתא. י"ל דהתנא רצה לאשמעינן רבותא. דאע"ג שנתערבו ב' הנגעים יחד קודם שפרח בכולו לא אמרינן דנתבטל טמאה בטהורה. מדא"א לטהורה שתעשה טמאה. אם לא יוולד שום שינוי בגופה. אבל טהורה אינה בטלה בטמאה. מדאפשר לטמאה שתעשה טהורה בלי שינוי בגופה. דהיינו כשיפרח בכולה [וכמנחות כ"ג א']. ולא מחשב פריחה שינוי בגופה כמו פסיון של טהורה דמחשבינן לה שינוי. ה"ט מדלא נטהר בפריחה רק בנקודה האחרונה שהשלימה הפריחה והרי נקודה ההיא רחוק מהאום. משא"כ פשיון של טהורה הרי נקודה הראשונה שפשתה האום משהו. שבה הוחלט מיד הוא שינוי בגופה. ודו"ק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913