מִצְוַת עֵץ אֶרֶז, אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִרְבִיעַ כֶּרַע הַמִּטָּה. אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. מִצְוַת אֵזוֹב, לֹא אֵזוֹב יָוָן, לֹא אֵזוֹב כּוֹחֲלִי, לֹא אֵזוֹב רוֹמִי, לֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית, וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוָי:

וקוברה בפניו. לפי שאסורה בהנאה:

אחד לשנים וב' לד'. ר"ל שאם יחלוק איש כרע המטה לשנים עוד יחלוק כל חצי מהן בב' חצאין ויהיו ד' אמנם יצטרך אל זה ולא יחלקהו אמרו כרביע כרע המטה שלא תחשוב שאינו בצמצום ואם היה יותר דק או עב אין לחוש ולמדנו שיהיה כרביע כרע המטה לא פחות. ואזוב הוא הארנגי' אשר ירגילו אותו האנשים במאכליה'. וענין שם לווי שם מחובר למקום כמו שנאמר במיני העשבים הנהרי והפרדסי והמדברי או יתייחס אל מדינה או אל הר אבל יאמר לו אזוב בסתם וכבר התבאר בש"ס שבזה האזוב לא יהיה ארכו פחות מטפח:

אחד לשנים ושנים לארבעה. ל' הר"ב שמחלק כרעי המטה לשנים. ואלו השנים מחלקן לארבעה. כלומר שאלו השנים מחלקן כל אחד לשנים ממילא יהיו כאן ארבעה חלקים. וז"ל הרמב"ם עוד יחלוק כל חצי מהן בב' חצאין ויהיו ד':

מצות אזוב. כתב הרמב"ם שהתבאר בגמ' (פ"ב דנדה דף כ"ו) שלא יהיה ארכו פחות מטפח ועיין בספי"א דפרה. ושני תולעת כ' הרמב"ם בר"פ משקל שקל והוא מפ"ד דיומא דף מ"ב:

לא אזוב יון כו'. עיין במ"ז פי"א דפרה: