נְגָעִים י״ד · ו׳

על כלי חרש ר"ל בשעת שחיטה עצמה שחטו ממעל להכלי חרס הנ"ל שבו המים חיים. וממצה דמה היטב לתוך המים [רמב"ם רפי"א מטו"צ]:

כך מוכח בברייתא [יומא ס"א א']: מיהו לאחר שגמר ג' המתנות מתנת הראש לכו"ע אינה מעכבת כמבואר בש"ס שם: וא"ת ק' להרמב"ם [פ"ד ממחוסכ"פ ה"ב] פסק כר"ע לעיל דמתנות הראש מעכבות דקאמר אם לא נתן מתן הראש לא כיפר. והרי רבינו גופי' [פ"ה ממחוכ"פ ה"ה] פסק דמתנות הראש אינן מעכבות: ואי"ל דהא דקאמר דמחנת הראש אין מעכבות. היינו שיוכל למלאות אז החסר משמן אחר. ור"ל שאין מעכב שיהי' מתנות הראש מאותו לוג שנתן ממנו על הבהונות. אבל עכ"פ צריך ליתן שם משמן שיוסיף. ליתא דהרי נשפך קאמר. דמשמע דנשפך כולו. ואפ"ה מסיים עלה דמתן הראש אינו מעכב. משמע ודאי דאינו מעכב כלל: נ"ל דהא דקיי"ל לא כיפר היינו בשישנו כאן. אבל בשנשפך כולו. אין מעכב תו ואפ"ה נתכפר [ומתורץ בזה קושיית תוס' יומא דס"א א']: ומה שתמה שם רכ"מ על הרמב"ם. דהרי ע"כ הכא בעשירים מיירי וכדאמרן. וכיון שהרמב"ם פסק כר"י לעיל [מי"ב] דהאשם קובע. והרי הכא קבעו האשה בעשירות. והאיך יצא אח"כ בחטאת העוף דהרי אפילו נתעני ממש צריך להביא בעשירות והניח הקו' בצ"ע: ולפענד"נ דהרמב"ם ס"ל. כיון דאם אין תקנה להאי גברא אמרינן אפילו בדאורייתא כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [כברכות ד"ט א'] ה"נ הכא מדמת א' מהן אי נימא כר"י לא יהי' תקנה להאי אמרינן כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בכה"ג: