מִקְוָאוֹת ז׳ · ד׳

והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]:

ורבינו כ"מ כתב דקיי"ל כר' יוסי. מדליכא מאן דפליג עליה. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"ז ממקואות ה"ז וח'). הנה לכאורה הי' נראה דאף דלענין שמי הצבע יפסלו המקוה בג' לוגין ליכא מאן דפליג עליה. עכ"פ לענין שלא יפסלוה בשינוי מראה וודאי פליג את"ק. דאל"כ ל"ל לר' יוסי למנקט מלתא חדתא במי צבע. הו"ל למנקט מלתא במי הדחה גופייהו דפוסלין בג' לוגין. אלא ע"כ דלת"ק אפי' מי הדחת סלי זיתים וענבים. שהלכלוך שמעורב בהמים היה בו פעם א' ממש אפ"ה אינו פוסל משום מראה. מכ"ש מי צבע. שהמראה שקלטו המים מהעלין או השרשים שכבשו בהן מעולם לא הי' בו ממש. ור' יוסי ס"ל דוקא מי צבע. אבל מי הדחת כלים. שהלכלוך שהי' ע"ג הכלים הי' בו פעם א' ממש שפיר פוסל המקוה בשינוי מראה. אבל א"א לומר כן. דאי נימא דפליג את"ק בענין שינוי מראה. א"כ כל עיקר דנקט מי צבע. משום שינוי מראה נקטיה. לפלוגי את"ק ולאשמועינן דרק מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. א"כ למה נקט דפוסל בג' לוגין ברישא. איפכא הו"ל למנקט מי צבע אינו פוסל בשינוי מראה. ופוסל בג' לוגין. אלא ע"כ דכל עיקר דאתא ר' יוסי לאשמעינן היינו דפוסל בג' לוגין. ולהכי נקט מי צבע לרבותא. דלא מבעי' מי הדחה. שהלכלוך שמעורב בהמים לא חשיבי. והם שאובין כאשר בתחלה. ותו דהרי אפשר לסנן המים מהלכלוך שמעורב בהן. ויהיו מים זכים כבתחלה. וודאי פוסלין משום שאובין. אלא אפי' מי צבע דחשיבו ונשתנו לגמרי. הו"א דנתבטל שם שאובין מהן. ולא יפסלו המקוה. קמ"ל. ואגב גררא נקט נמי דאין פוסלין משום שינוי מראה. לומר לך דהא בהא תליא. כמ"ש בס"ד בזה הכלל בסי' ד'. דכל הפוסל משום ג' לוגין. אינו פוסל משום שינוי מראה וכו'. והא דלא נקט ת"ק נמי שמי הדחה פוסל עכ"פ בג' לוגין. ה"ט משום דרישא מיירי בהדיח הכלי תוך מי המקוה עצמה. ולרבותא נקט הכא. אף דלכלוך ההוא לא נתבטל מקודם במים. אפ"ה לא מחשב כיש בו ממש. ור' יוסי נקט רבותא אפכא. אע"ג שנצבעו המים מקודם. והרי המים יש בהן ממש. אפ"ה לא מחשב כאילו נצבעה המקוה בדבר שיש בו ממש: