מִקְוָאוֹת ז׳ · ה׳

והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]:

ואי"ל א"כ היכי קאמר ימתין. הרי גם אם כבר השתנה מראיתן הי' צריך להמתין מדאין שם מ' סאה עדיין. י"ל דאילו הי' להן מראה מים לא הי' צריך להמתין רק עד שיתמלאו המ' סאה. אבל בהשתנו מראיתן. אף שיתמלאו המ' סאה. צריך לפעמים להמתין יותר עד שירדו כל כך גשמים עד שיחזרו למראה מים. א"נ קמ"ל דבחזרה למראה מים הוכשרה. ולא חשבינן להנך כג' לוגין שאובין שנפלו למקוה חסירה. דאז אפי' נתמלא אח"כ עד יותר ממ' סאה. נשארת בפסולה (כסי' ר"א סכ"ב). ורבינו טו"ז (שם סקל"ח) תי' דאי משום למלאות המ' סאה. הי' יכול להכשירה בשימשיך לתוכה שאובין. אבל כשירצה להחזירה למראה מים. אסור להכשירה בהמשכה. דחיישינן שמא לא יחזרו למראה מים עד שיהיו רוב המ' סאה ע"י המשכת השאובין. כי המים הבאים לתוכה דוחין את המים שכבר ישנן בתוכה. וכלעיל וכו'. עכ"ל רבינו. משמע מדברי רבינו דאפי' יש בהמקוה רוב המ' סאה כשירים צבועים. אפ"ה כשימשיך אח"כ לתוכה יותר ממ' סאה. יש לחוש שהשאובין הרבים ממ' סאה שימשיך לתוכן כדי לתקן מראית הכשירים. ידחו הכשירים לחוץ. ותפסל. והיינו דכתב מלת כלעיל. ר"ל שם סכ"ב דאמרינן מקוה חסירה שנפל לתוכה ג' לוגין שאובין. אפי' ירדו אח"כ לתוכה גשמים רבים. או ימשיך לתוכה שאובין. נשארת בפסולה. עד שנשער שנפלו לשם כמלואן ועוד. שהמים הנופלין דוחין את המים הראשונים. עכ"ל הש"ע. אשר עליה רמז רבינו במלת כלעיל. ובמחכ"ר לא דמי כלל וכלל לדהתם. דהתם כבר נפסלו המי מקוה מדנפלו לתוכה ג' לוגין שאובין שלא בהמשכה. אבל הכא שיש רוב כשירים בהבור. רק שאינן מתוקנין. מדנשתנה מראיתן. למה לא יהי' רשאי להמשיך לתוכה שאובין כדי לתקן מראיתן. דאפי' יהי' צריך להמשיך לתוכן שאובין יותר ויותר ממ' סאה. אפ"ה אין כאן פסול. דמיד שהושלמו המ' סאה הוכשרה כולה. ואפי' ישפוך אח"כ לתוכה כל השאובין שבעולם בלי המשכה. וידחו אח"כ עי"ז כל הכשירים שבתוכה ויצאו לחוץ. וישארו בתוכה רק השאובין. אפ"ה נשארת בכשרותה (כר"א סכ"ד). ואין להקשות א"כ ל"ל להמתין לגשמים. הו"ל באמת לעשות כן לתקנה בהמשכת שאובין לתוכה עד שתחזור למראה מים. י"ל הרי בלא זה קשה. דלמה ימתין על ירידת הגשמים. הו"ל להמשיך לתוכה מעין. דהרי מעין. מלבד שהוא עצמו אינו נפסל בשינוי מראה. אלא אפי' השיק לו מי מקוה שנפסלו ע"י שנשתנה מראיתן. אע"ג שגם אחר השקתן עדיין משונים מראיתן אפ"ה הוכשרו המי מקוה (כי"ד ר"א סכ"ח). אע"כ דהתנא שואל כיצד יעשה כשאין לו מי מעין בסמוך לו. ה"נ בהמשכה. התנא שואל כיצד יעשה כשא"א לו בהמשכה. וכגון שאין בהמקוה רק י"ט סאה מים כשירים שנשתנה מראיתן. והרי רובן בהמשכה פסול (כר"א סמ"ד). ולי"א (ר"א סמ"ו) דאין המשכה מועלת רק ע"ג קרקע שראוי לבלוע. י"ל דהתנא שואל כיצד יעשה כשהקרקע סביב להמקוה היא אבניית שא"א לו להמשיך כמו שתרצנו לעיל בס"ד (פ"ב מ"ז). להכי ניחא ליה להתנא למנקט מלתא דפסיקא ליה. דההמתנה לגשמים בכל גוונא מהני. אמנם ק"ל למאי דמסקינן (סוכה ל"ג ב') בתמרות שהשחירו בהדס ולקטן. דדוקא בדחוי מעיקרא לא הוה דחוי. אבל בנראה ונדחה לא תפשוט. וקשה ותפשוט ממשנתינו. דהרי מעיקרא הוה חזו הנך מיא. וכשנשתנו מראיתן נדחו. וכשירדו גשמים חזרו ונראו. אלמא דגם נראה ונדחה חוזר ונראה. ואת"ל דכיון דלא היו מ' סאה בשעה שנשתנו מראיתן. הו"ל כדחוי מעיקרא. דוגמא דהתם בשהושחרו התמרות מעי"ט דחשבינן להו התם כדחוי מעיקרא. ואע"ג שבתחילתן ירוקים היו. אזלינן בתר זמן דחזו למצוה. והכא נמי אזלינן בתר זמן דחזו לטבילה. וכל שנדחו קודם זמן זה חשבינן להו כדחוי מעיקרא. עכ"פ קשה סיפא דהכא. בשהיו מ' סאה ונשתנה מראיתו ממלא בכתף וכו'. ואמאי והרי הא ודאי נראה ונדחה הוא. וי"ל מדאמרינן בזבחים (ד' ל"ד ב') דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. א"כ ה"נ בסיפא כיון שבידו למלאות בכתף לא הוה דחוי. ולפ"ז לפמ"ש לעיל דמהני המשכה. ודלא כרבינו טו"ז. א"כ אפי' נימא דבלא היו המים מ' סאה. ונשתנו מראיתן. מחשב כנראה ונדחו. אפ"ה מדבידו לתקנן עכ"פ ע"י המשכה לא מחשב דחוי. ואי נימא דאם היו המים הכשירים פחות ממ' סאה אף דלא מהני להו להשלימן למ' סאה משאובין ע"י המשנה. אפ"ה אינן פוסלין אותן. אלא לכשיושלמו אח"כ ממים כשירים כפי מה שחסר תחלה. הוכשרו. א"כ י"ל נמי דאם היו מים כשירים פחות מרוב מ' סאה. ונשתנו מראיתן. נמי מחשב בידו לתקן פסול המראה שבהן. ע"י שימשיך לתוכן שאובין. ועי"ז יחזרו למראית מים. ויתוקן בהן הפסול מראה [ושמחתי כעל כל הון שמצאתי אח"כ בשער המים להראב"ד דפוס בערלין (ד' כ"ב ג' וד' כ"ד א') כדברי דגם פחות מרוב מ' סאה שנמשכו לתוכן שאובין אינן פוסלין ואינן מעלין. וכתב עוד שגם רבינו אחא והרי"ף ס"ל כן. אלא דקצת קשה לדבריו. דא"כ למה לא מני לה לקמן רפ"ז באינן פוסלין ולא מעלין. וי"ל]. ואין להקשות דעכ"פ סתרו ב' הסוגיות אהדדי. דבזבחים אמרינן דכל שבידו לתקן לא מחשב דחוי. ובסוכה הנ"ל חשבינן לתמרות שהושחרו כדחוי. ואמאי הרי בידו לתקנו בשילקוט הענבים מההדס. י"ל דכבר הקשו כך רבותינו בעלי התוס' (בזבחים שם ע"ב) והניחו בקושי'. ולפעד"נ דכיון דבליקוט התמרות נעשה שינוי בגוף הדבר הו"ל אחר לקיטת התמרות שינוי בגוף הדבר. ופנים חדשות באו לכאן. ולהכי לא הו"ל כבידו לתקן הגוף הנדחה. משא"כ בזבחים בנתן הכשר הדם להפסול הרי יכול להחזיר הדם להכשר מבלי שיצטרך לעשות שום שינוי בהדם. אלא דלפ"ז הדר' קושייתנו לדוכתא. דאף דבידו לתקן מראית המים ע"י שירבה לתוכן מים. הרי עי"ז ישתנה צורת המים ולא יחשב כבידו לתקן. דפנים חדשות באו לכאן. וי"ל דכיון שאינו נוגע כלל בהמים. רק שופך מרחוק והם יורדין לתוך המקוה. והרי כל הוספה לא מחשב שינוי (ככתובות צ"ח ב'). ולהכי שפיר מחשב כבידו לתקן גוף הדבר הנידח. ודו"ק. עוד י"ל דדוקא במצוה דאורייתא מספקינן אם נראה ונדחה חוזר ונראה. משא"כ שנוי מראית המקוה פסול רק מדרבנן. מדמחזי כטובל במי פירות. דאע"ג דבת"כ יליף לה מקרא דכתיב מקוה מים פרט לכשמעורב בהן שאר משקין. כתב הראב"ד בשער המים (דפוס בערלין ד' כ"ג ע"א וע"ג). דאסמכתא בעלמא הוא. וא"כ בדרבנן י"ל גם נראה ונדחה חוזר ונראה:

מה שהקשה תור"ע על הר"ש והר"ב דה"ל לפסוק כרבא במכות (ד') דתני חסר קורטוב ברישא דלא שבקינן מה דפשיטא ליה לרבא משום ספיקא דר"פ. נ"ל דלק"מ דהרי לרב יוסף שם פשיטא ליה איפכא דלא תני חסר קורטוב ברישא. ודעת הרי"ף בפ"ק דעירובין וכן אבי העזרי שם דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף מפני שהיה רבו. עי' ברא"ש שם סי' ד' ומטע"ז א"ה גם כרבא נגדו: