הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן, וּמֹחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם. הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם:

הכפור. גשמים שיורדין נקפים:

כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקוה בג' לוגין וכן שאר המשקין ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקוה אלא בשנוי מראה ואפי' היה במקוה מאה סאין עד"מ ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושנה מראהו נפסל עד שישוב אל מראהו ואפילו היה המקוה מכ' סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו הנה נשאר מראהו בענינו שלא נפסל ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בכ' סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין ושמור זה:

הדיח בו סלי זיתים כו' כשר. מפני שאין בהן מגוף הדבר המשנה את מראיו. ב"י בשם הראב"ד:

רי"א מי הצבע וכו'. ופסקוהו הרמב"ם [פ"ז ה"ח] והטור. וכתב הכ"מ משום דמשמע דליכא מאן דפליג עליה. ע"כ. והא דתני ליה בלישנא דפלוגתא נמצאים הרבה כן ולא פליגי. וכמ"ש בסוף בכירים. ולי נראה אע"ג דפליגי עליה. דהלכה כמותו. משום דבפ"ק דמכות דף ג. פריך בגמרא מיניה [*וכן בפ"ג דעירובין דף כט]:

ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה. דמי צבע אין בהן כי אם שריית סמנים בלבד. ופוסלים בשלשה לוגין. משום דמיא דציבעא מקרו. ב"י בשם הראב"ד:

נפל לתוכו יין ומוחל ושנו את מראיו פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים. ומקוה מים כתיב. ב"י בשם הראב"ד:

ומוחל. ואפי' למ"ד במ"ג פ"ט דטהרות דמוחל אינו משקה. וכן במ"ה פ"ו דמכשירין אפ"ה פוסל בשינוי מראה. משום דהוה דבר שאין עושים הימנו מקוה ופוסל את המקוה בשינוי מראה. גמרא פרק כ"ב [*דשבת] דף קמד:

[*ימתין לו עד שירדו גשמים כו'. פי' הר"ב דלמלאות בכתף א"א כו'. וכ"כ הר"ש. ותמיהני דהא אפשר למלאות בכתף ולהמשיכה למי מקוה כר' יהושע דפ"ב מ"ז. ובשלמא אי אמרת דבהמשכה אינו מועיל אלא עדשיהא רוב מן הכשר. וכדפסק הר"ב במ"ד פ"ד אפשר לתרץ כיון דלאו מילתא דפסיקא הוא להכשיר בהמשכה לא קתני לה. אבל למ"ש בפ"ב מ"ז כר' יהושע. דשאיבה אפשר למלאות בכתף ולהמשיך. כדי דלא תקשה מתני' אאותו פסק דפסק הר"ב. ויש כמה גדולי ההוראה דסברי הכי כמ"ש בספר הב"י. נ"ל לדחוק ולתרץ. דמתני' אליבא דכ"ע נסבא אף לר"א דמ"ז פ"ב. ואע"ג דלדידיה נמי אם רוב מים כשרים יכולים להכשירו במילוי כתף והמשכה. כיון דלאו מלתא פסיקא הוא. לא קתני לה. כדכתבתי בסמוך. ועיין בפרק דלקמן מ"א בדבור המתחיל אפילו נתמלאו כו']: