ג' לוגין שנפלו. מטהרת המטהרת היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב כפי זאת הצורה ואם תהיה התחתונה מים שאובין הנה נחשב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין שמגיע במקוה כשר אשר למעלה והוא בצדו:
ואחר אמר כמה יהי' שיעור הנקב שיכללוהו ג' לוגין מים שאובין ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקוה התחתון אשר הוא כולו מים שאובין וזאת החלוקה אמנם זכרתיה לפי שזה המקוה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור מ' סאה לבד ג' לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים וזה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין ובמ' סאה יש תשע מאות וששים לוגין ושלשה לוגין מט' מאות וס' הרי חלק מג' מאות וכ' ואם היו המים השאובין יותר ממ' סאה או פחות הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלקים יהיה בחללות הנקב שלש לוגין משל בזה אומר אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק מו' מאות ומ' וזה כולו מבואר וזאת הסברא לר' יוסי אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפי' היות העליונה אשר בהם מים שאובין אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלשת לוגין מים שאובין לא שתמששם לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו והלכה כרבי יוסי אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקוה:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
התחתונה וכו' והעליונה כו'. שאחת עומדת בגובהו של מרחץ ואחת בשפולו. הר"ש:
פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר"ש:
אחד מש"ך. כתב הר"ש בשם הרמב"ם אם היתה הבריכה עשרים סאה כו'. ואם יש בו שמנים צריך שיהיה בו אחד מתר"מ בבריכה. כן לשונו בנא"י:
שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור"י אומר בהיות [זאת] הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו תוך המקוה. הרמב"ם:
ואם לא טבל שהדלי הי' טהור ולא הי' צריך לטבלו. ונ"ל דלהכי לא קאמר כפשוטו. ואם הי' הדלי טהור. אבל אתא לאשמעינן. דאפי' הי' הדלי טמא רק הוא לא רצה לטבלו. דהיינו שלא הכניס כל הדלי תוך המים נמי דינא הכי:
ואל תתמה הרי בהן עצמן מותר לטבול (כי"ד ר"א סל"ג). והיאך ימעטו שיעור שפופרת הנוד. והא חשובים כמים. י"ל פחות כזית ממת יוכיח. דהוא ממין המטמא באהל. ואפ"ה ממעט הפותח טפח שבין בית לבית ע"י רובע עצמות (כאהלות פי"ג מ"ה). הרי דאפי' לקולא אמרינן דאע"ג דשניהן ממין המטמא באהל. עכ"פ מדאינו מינו ממש ממעט על ידו. מכ"ש הכא דנימא לחומרא. דאע"ג דשניהן מין מים הכשירים לטבילה. עכ"פ מדאינן מין א' ממש ממעטין זה על זה. ואשכחגן נמי מילי דהוא עצמו פסול. ואפ"ה אצטרופי מצטרף (כסוכה י"ט ב'). ועוד נ"ל דאע"ג דרשאי לטבול בהן. היינו רק אחר שרסקן. דלא גרע משלג ואינך דחשיב התם (ר"א ס"ל) דכשירין לטבול בהן. ואפ"ה י"א דזהו רק אחר שרסקן. ולהכי הנך הכא שלא רסקן עדיין. לא מחשבו כמים וממעטין השפופרת הנוד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מִקְוָאוֹת ו׳ י״א
א׳
המטהרת כו' אם יש כו' כמה כו' א' מש"כ לבריכה. עי' א"ר. וק"ל דאפי' אם לא יהיה רק 269\3 מהבריכה ג"כ יפסול דאז כאשר יצאו להבריכה 269 לוג יהיה בהן מהשאובין ג' לוגין ומהכשרים לא יהיה רק מ"ס חסר לוג. וצ"ל כיון דג"ל שפוסלין 269 אה"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן לא החמירו לצמצם כ"כ:
