מִקְוָאוֹת ז׳ · א׳

יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֶבֶן הַבָּרָד, כַּמָּיִם. כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ, נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מִקְוָאוֹת ז׳ א׳, מתוך מסכת מִקְוָאוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

יש מעלין. משלימין לארבעים סאה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כפור. הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו וירד דק:

וגליד מה שיקפא מן המים על פני הארץ ועל פני המים. וטיט הנרוק טיט הרקיק הרבה כמו הרוק ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת ואמנם היה מעיד ר"ע מצד השם העשוי לפנים לא שהוא יחשוב זה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

יש מעלין ולא פוסלין. ה"ק אצ"ל שאין פוסלים. ב"י בשם הראב"ד. וכ' עוד בשם הראב"ד. וא"ת כיון דחשיב להו מיא דמעלין. מ"ט לא פסלי בשאובין *)ה"ט דמקוה מים הוא דאיתקש למעין מה מעין בידי שמים. אף מקוה בידי שמים. אבל שאר משקים לא איתקש:

והטיט הנרוק. אפילו נרוק [*אינו פוסל]. טור. [*ועיין סוף פרק ב]:

והעידו אנשי מידבא משמו וכו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר"ע. הוא במשא ומתן של הדין על צד הויכוח. לא שהוא יסבור כך. הרמב"ם בנא"י:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מִקְוָאוֹת ז׳ א׳

א׳
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · מִקְוָאוֹת ז׳ א׳

א׳
ואין להקשות כיון שהשלג הוא רק טפת המטר שנקרש באויר הקור. וכי גרע שלג מנוטפין שהקרישו בקור על הארץ. דוודאי לא ס"ד שכשחזר הקרח ונימח שיהי' פסול לטבילה. והרי אפי' שאובין שהגלידן וחזרו ונמוחו. כשירים לטבילה (כי"ד ר"א סל"א). י"ל דר' ישמעאל ס"ל דכיון דלא ירד בתמונת מים אע"ג שנתהווה ממים. אפ"ה הו"ל כבריות מים (לעיל פ"ו מ"ז). דאע"ג דגם הם חשובים כמים. אפ"ה ממעט בשפופרת הנוד. וה"נ הכא לר' ישמעאל אינן משלימין מדהן מין מים אחר. ונ"ל עוד מדלא קאמר פוסל. והוה ממילא שמעינן דאינו מעלה. ש"מ דמודה ר' ישמעאל דאינו פוסל אפי' כשנמוח אח"כ:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מִקְוָאוֹת ז׳ א׳

א׳
בהרע"ב. אבן הברד כמים שאובין כו'. ל"ד בלשונו דודאי לא פוסל בג' לוגין אלא אם היה בכלי דוקא:
ב׳
תוי"ט ד"ה והטיט הנרוק. אפי' נרוק א"פ ל"ד הרב בהביאו דברי הטור בכאן. דפשוט דהמשנה בדוקא נקטה נרוק דאילו עבה אינה מעלה כדלעיל סוף פ' ב':
נחלת הכלל · Vilna Edition