ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15כל המעורב. חורי המערה. חורין שבתוך המקוה. ומשום שרוב טבילות שלהן במערות, קרי למקוה מערה:
נחלת הכלל
מִקְוָאוֹת ו׳ · א׳
כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה, כַּמִּקְוֶה. חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה, מַטְבִּיל בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם. עֻקַּת הַמְּעָרָה, אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה כִשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהִיא מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ. אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ, מַטְבִּילִין בָּהּ כְּמָה שֶׁהִיא:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה מִקְוָאוֹת ו׳ א׳, מתוך מסכת מִקְוָאוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה ר"ל מקוה שבמערה וכונת אמרו כמה שהוא אע"פ שיהי' החבור בין זה המקום ובין המקוה היותר מעט שבדברים ואפי' היו המים אשר בין זה המקום ובין המקוה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה ואפילו היו המים ג"כ אשר בהם כל שהוא לפי שהוא מכלל המקוה יחשב ועוקת (יחשב) המערה היא החפירה תחת שטח המקוה בקבוב ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחב' כשפופרת הנוד ואז ימשוכו המי' אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה וכבר באר ר' יהודה שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מההתחברות במקוה אמנם אם היה ההבדל בין המקוה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים הנה הוא יחשב מכלל המקוה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד ודברי רבי יהודה אמת:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17כמה שהם. לפי שהן חשובים כמו המערה עצמה. וכה"ג אמרי' גבי שבת בפ"ק דשבת חורי רה"י כרה"י דמו. מהר"ם:
עוקת המערה. לשון הר"ב גומא שבשולי המקוה. בקבוב. הרמב"ם [*והוא לשון קבה ואהל הנעשה בשיפוע כמו כיפה]:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · מִקְוָאוֹת ו׳ א׳
א׳
כמקוה ר"ל כל מים מועטים כשרים שהן בצד מ' סאה כשירים שבמקוה ומחוברין עמהן. הרי הן כהמקוה. ומותר לטבול בהן כלים אף שהן עצמן אינן מ' סאה. ומדיש חילוק בין כשהמים המועטין הן תוך חלל גומת המקוה. או כשהמים המועטים הן בצד גומת המקוה. להכי תני והדר מפרש חורי המקוה וכו':
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · מִקְוָאוֹת ו׳ א׳
א׳
ואין להקשות אפי' אין ביניהן כשפופרת הנוד. הרי מין במינו אינו חוצץ. והיאך תחוץ הכא כלי בעד כלי. י"ל הרי כתבו כבר רבותינו בעלי התוס' (סוכה ל"ז א') דכל דלאו אורחא הכי גם מין במינו חוצץ. ולפי מ"ש בס"ד (זבחים פי"ג סי' ל') דכל מין במינו אינו חוצץ. היינו דחשבינן להחוצץ כליתא. א"כ בטבילה ליכא למימר הכי. דעכ"פ נחשב הנטבל כמרוחק ממי המקוה. תדע דוכי ס"ד דבהי' כלי עץ טמא תוך תיבת עץ מחומרת בחמר ובזפת. נימא דלהני טבילה לכלי הפנימי דמין במינו אינו חוצץ. ועי' מ"ש בס"ד לקמן (פ"ח מ"ז):
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מִקְוָאוֹת ו׳ א׳
א׳
בהרע"ב ד"ה בזמן שהיא מעמדת. כשבא לטבול בעוקא כו'. אולי צ"ל במערה. וכה"ג אר"י לענין סוכה תחת סוכה בפ"א דסוכה:
נחלת הכלל · Vilna Edition