רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12אם היה הבור מלא מים וסידר בו קנקנין לשתות המים ואחר נתמלאו ונתנגב כל מה שבבור ולא ישאר בו מים זולת מה שנשאר בקנקנים ישברו אלו הקנקנים ויזרקו המים ויתקבצו במקומם וישוב מקוה:
נחלת הכלל
מִקְוָאוֹת ב׳ · ט׳
הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו, הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה מִקְוָאוֹת ב׳ ט׳, מתוך מסכת מִקְוָאוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17המסדר קנקנין בתוך הבור. שהוא מלא מים כדי שיבלעו המים בתוך דופני הקנקנין ולא יבלעו היין שינתן לתוכן ונתמלאו מים. שנבלעו המים בדפנותיהם וגם עברו לתוכן עד שנתמלאו מים אע"פ שבלע הבור מימיו. ישבר הקנקני'. דהמים שבתוכן לא חשיבי שאובין. שלא כוון שיכנסו המים לתוכן. ב"י בשם הרא"ש:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · מִקְוָאוֹת ב׳ ט׳
א׳
בטומאה חמורה שנטמא באב הטומאה. אפילו באב הטומאה דרבנן [כפ"ד דטהרות מי"א]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · מִקְוָאוֹת ב׳ ט׳
א׳
ונ"ל דהך בבא ד"ה היא [ודלא כהר"ב]. ומשום דהכא עדיף מעציץ. דהכא הניחן בפירוש לכוונה אחרת. ולא על דעת שיתמלאו. לפיכך הכא גם לר"א א"צ שיהיו מים צפין ע"ג. ואת"ל עכ"פ מי עדיף ממשנה ז' דהעלן ג"כ שם לכוונה מיוחדת לנגבן. ואפ"ה צריך עכ"פ מעט מים בבור תחלה. נ"ל דשאני הכא שהיו המים תחלה בהבור. וגם הכלים כבר הם בקרקע הבור. ומים שבבור דרך דפנותיהן נכנס. להכי הו"ל כאילו המים עדיין בקרקע הבור עומדין. ורק דמצד א' גריעי הכא טפי מקנקנים שבגג. שהעלן לנגבן. דהיינו ההיפוך ממש מהמעשה שנתמלאו מים. משא"כ הכא דעכ"פ התכוון שיבלע המים תוך דפנותיהן ויתלחלחו. ולהכי הכא גם לר' יהושע לא סגי ליה בשיכפה אותן. כדי שלא יהא בהן תפיסת יד אדם כלל. וצריך גילוי דעת אלימתא. וכלעיל סי' נ"ז:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913