מִקְוָאוֹת ב׳ · ח׳

במה דברים אמורים גם אמשנה א' קאי:

כך פירשתי ע"ד כל רבותינו דאקמוה למתני' שכבר היו מי גשמים בבור כשהעמיד שם העציץ. אולם לרבינו הש"ך (ר"א סקצ"ה) מיירי שנתמלא העציץ ממי גשמים שירדו לתוכו. ול"מ א"א לומר כן. דא"כ אפי' היו המים צפין ע"ג לכ"ע לא הוה מהני להו שבירה אפי' יש ג' לטיבותא כסי' נ"א. דהיינו שירדו מי הגשמים תחלה לבור ואח"כ לתוך העציץ. וגם שהמים שבעציץ לא היו יתירים מהמים שבבור תחלה. וגם שהרוב ממ' סאה יהי' ממי הגשמים שירדו אח"כ. אפ"ה נפסלו לכ"ע. דעד כאן לא מקלינן בכה"ג לעיל במשנה ז' כר' יהושע. רק התם דלנגבן העלן. והם נתלחלחו בהיפוך מכוונתו משא"כ הכא ואין לומר דהתם נקט שהעלן לנגבן לרבותא דר"א. ליתא דהרי גם בש"ע (ר"א סמ"ב) נקט שהעלן לנגבן אע"ג דקיי"ל כר' יהושע ואע"ג דהכא בשכח העציץ מיירי. והרי בשכח כשירים לב"ה (לקמן רפ"ד). עכ"פ הרי סתמא משמע אפי' שכחו שם אפי' בשעת קישור עבים. ובכה"ג גם לב"ה מחשבו שאובין. וכיון שכן אם מים צפין על גבי העציץ גרע טפי. מדנפסלו המים שבבור עי"ז משום דקודם ששבר העציץ כבר נתערבו מים שבבור עם השאובין שבעציץ. ותו דאי מיירי הכא כלעיל שנתמלא העציץ מגשמים שירדו לתוכו. למה לא מצריך ר"א כי התם שיהי' עונת גשמים. ושיהי' בהן כמעט מים בבור. ותו אי מיירי הכא שירדו הגשמים לתוך העציץ אחר ששכחו בתוך הבור. לא ידענו מה מהני שהשתא צפין יחדיו. והרי קודם שנתמלא העציץ כבר נפסלו המים שבתוכו. וההשקה שאח"כ לא מהני להו. מדאין בהבור מ' סאה וצ"ע: