מסנק ומסלק שוים הם בכוונה ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקוה ושמהו לצדדים ואחר נטפח מזה הטיט שלשה לוגין מים ושבו אל המקוה לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים כאשר לא הסיר הטיט ולא הזיזו מן המקוה ואם סלק הטיט והבדילו מן המקוה והוציא על פני המקוה והוא אמרו היה תלוש הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין וכל עוד שיגר מהם ג' לוגין לתוך המקוה פסלוהו כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקוה שבו המים אשר בו שאובין ואין הלכה כרבי שמעון:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
המסנק כו'. פירש הר"ב כמו המסלק. מל' סונקין אותו בצדי המזבח. בפ"ב דתמיד הר"ש:
פסול. כתב הר"ב ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה כו' אבל אם היה בו ארבעים סאה אין כל מים שאובים שבעולם פוסלים אותו. אפי' לדסברי דכולו שאוב פסול מן התורה. אפ"ה סברא הוא דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן [כדתנן במ"ו דפרק בתרא] וה"ה להטביל בהן. הר"ש. ועיין מ"ש במ"ח פ"ו [ד"ה מביא]:
ואין להקשות עכ"פ למה יצטרך לשבר הקנקנים. הרי יכול להוריד הקנקנים למטה וימשיך המים שבתוכן לתוך הבור דאע"ג דבהמשכה צריך שיהי' רוב המ' סאה כשירים תחלה בבור. הרי הכא בלא זה גם כשישברם יהי' צריך להמתין אח"כ ולא יוכשרו עד שירדו אח"כ רוב המ"ס כשרים. א"כ למה יפסיד קנקניו. ימתין עד שירדו מ"ס כשרים. וימשיך אח"כ מי הקנקנים להבור. י"ל דמיירי שאינו רוצה להטריח את עצמו להוריד הקנקנים למטה. והרי המשכה על הגג ועל הכתלים לא מהני כי אם על גבי קרקע ממש (כש"ך ר"א סקי"ז). א"נ מיירי שהקרקע שלמטה סביב לבור קשה. והרי לכתחלה צריך המשכה על גבי קרקע הראוי לבלוע מים (ר"א סמ"ה ומ"ו). א"נ מיירי שהקרקע שסביב להבור הוא של חבירו. ואין לו לבעל הבור רק דריסת רגל דרך שם. ובעל הקרקע מוחה בו מלהמשיך מים על גבי קרקעו:
