מִקְוָאוֹת ב׳ · ד׳

ספיקו טמא הכא א"צ תנא לפרש דאפילו הי' המקוה ברה"ר טמא [כלקמן מ"ב]. דהכא שאני שאירע הספק בהטובל שיש לו חזקת טומאה. ואין חזקת מקוה כשירה כנגדה. להכי לא דמי לסוטה. שיש לה חזקת טהרה. להכי ברה"ר טהור. אבל זה שיש לו חזקת טומאה. ודאי מסתבר דאין ספק מוציא מידי ודאי. ופשיטא דטמא. משא"כ במשנה ב' שהספק במקוה. שפיר סד"א כיון דנמדדת מעיקרא והיתה שלימה. ודאי דמיא לסוטה. דהרי גם להמקוה היתה חזקת שלימה מעיקרא [ועמ"ש בס"ד בפ"ד דטהרות בבית הספק סי' יא ועי' הרא"ש כאן]. להכי קמשמע לן התם דאפילו הכי גם ברשות הרבים טמא. אבל משנתינו במציעתא מיירי שלא היה להמקוה חזקת שלימה מעיקרא. וכ"כ בסיפא בטבל בא' מב' מקואות שא' מהן אין בה ארבעים סאה. אף על גב דהוה ליה ספק דרבנן. דמדאורייתא משבא כולו תחת המים סגי. אפילו הכי מדנטמא טומאה דאורייתא. אין ספק טבילה מוציאו מידי ודאי טומאה. מיהו כל זה בנטמא האדם באב הטומאה. אבל בנטמא בולד הטומאה. דה"ל רק טומאה דרבנן. טהור [וכמשנה ב]:

ונ"ל דדמי הכא לאביק שבמרחץ לקמן (פ"ו מ"י). ואין להקשות עכ"פ תיכף בתחלת נגיעת המי שאובין להכשרים קודם שנתערבו כולן יחד. הרי כבר הוטהרו השאובין בהשקה (כשם ש"ך סק"ג). י"ל השקה לא מהני רק בהושק למ' סאה כשרים (ולי"א גם בהושק למ' סאה מים כשרים. לא מהני לפסולין השקה (ר"א סנ"ג). וגם בהמשכה לא הוכשרו השאובין כאן. מדצריך שימשכו ממקומן ג' טפחים (ר"א סמ"ה). ואין להקשות עוד מ"ש ג' גומות מג' כלים שבכל א' לוג. שכשהפסיק הראשון קודם שהתחיל הב' אינן מצטרפין (כפ"ג מ"ד). י"ל הכא שאני שכבר היו מתחלה הג' לוגין יחד תוך חלול הבור. מיהו נ"ל דאפ"ה מדנקט ג' גומות דוקא. משמע הא ד' וה' גומות. אפי' ודאי הגיעו המים להגומא העליונה קודם שנתהוו למ' סאה. כשר. דלא גרע מד' וה' כלים שבהן ג' לוגין שנפלו למקוה חסירה. דכשלא התכוון לרבות כשר (כפ"ג מ"ד) והרי הכא נמי לא התכוון לרבות: