כבר התבאר (טהרות פ"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולזה אמר העמד טמא על חזקתו שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא הנה הוא טהור כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שפסק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים ור' יוסי אומר שאפי' טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהיה ספקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור והראהו ענין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור:
[*בטומאה חמורה. פי' הר"ב באב הטומאה שמטמאתו מן התורה. וכ"פ הר"ש ואני תמה דהא תנן בפ"ד דטהרות משנה יא דבר שהוא אב הטומאה והוא מד"ס ספיקו טמא. ושם פי' הר"ב דאפילו ספיקו ליטמא טמא כ"ש ליטהר כי הכא. ועיין עוד שם בפירוש הר"ב. ומש"ה נמי לא תנן במתני' דהכא. אלא כגון אכל אוכלים טמאים כו']:
אבל ספיקו ליטמא ולטמא טהור. ודוקא בטומאה דרבנן דהכא. אבל יש (תרומה) [טומאה] דרבנן דשורפים לרבי יוסי בספק מגע כגון ו' ספיקות בפ"ק דשבת. מהר"ם. ומתני' הוא בפ"ד דטהרות:
ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו נ"ל דלא מבעי באדם בינוני שצריך מדאורייתא מ' סאה שכך שיערו בו חכמים. שכך צריך לכסות בהן כל גופו בבת אחת [כיומא לא א']. וא"כ ה"ל ספיקא דאורייתא. אלא אפילו באדם קטן דסגי ליה מדאורייתא כשרק כל גופו מתכסה בהמים. ואפי' אינן מ' סאה. ורק מדרבנן צריך גם לקטן. ואפילו במעין מ' סאה [כיו"ד ר"ס ר"א]. וא"כ ה"ל הכא ספק דרבנן אפ"ה כיון דודאי טמא הי'. לא מהני ליה טבילה:
מיהו נ"ל דבהושקה א' מהן למקוה כשירה. גם שניה הוכשרה. דהרי יש לתלות שלאותה שהושקה נפלו. ואפשר דבהושלמה א' מהן במים כשירים שלא בהשקה. ג"כ היא כשירה. דכיון שיש לזו מעלה טפי מחברתה. תלינן שלחברתה נפל. ואם הושלמה אח"כ גם השניה. או חוזרת הראשונה לפסולה. הא למה זה דומה. לג' נשים ששכבו במטה אחת. ונמצא דם במטה. דבבדקה אחת מהן ומצאה את עצמה טהורה. היא טהורה וחברותיה טמאות. וכשחזרו ובדקו את עצמן כולן ומצאו טהורות כולן טמאות (כנדה פ"ט מ"ה). ועוד נ"ל דהא דקאמר הכא פסולות. היינו לכתחלה. אבל בטבל בא' מהן ועשה טהרות. טהורות. דהרי יש לו במה לתלות שלאותה שלא טבל בה נפלו. הא בלא עשה טהרות. הרי יש לו חזקת טומאה. ומקואות שכיחי. וכ"ש בטבלו שנים. זה בזו והאחר באחרת. אפי' עשו שניהן טהרות. כולן תלויות. ולא מחלקינן הכא בין שנשאלו כאחת או בזה אחר זה. כבב' ככרות (טהרות פ"ה מ"ו). דהכא שאני שיש לכל א' חזקת טומאה:
