מִקְוָאוֹת ב׳ · ב׳

מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל בְּטֻמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְיָרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאַחַד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהַר. אֲבָל סְפֵקוֹ לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא, טָהוֹר:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מִקְוָאוֹת ב׳ ב׳, מתוך מסכת מִקְוָאוֹת שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר התבאר (טהרות פ"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולזה אמר העמד טמא על חזקתו שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא הנה הוא טהור כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שפסק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים ור' יוסי אומר שאפי' טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהיה ספקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור והראהו ענין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

למפרע כו' טמאות. עד שיוודע שטבל כראוי. הרמב"ם רפ"י מה"מ [הלכה ו'] . ולאפוקי דלא תימא מהו למפרע מעת לעת. וכר"א בן שמוע דבמשנה ספ"ג דגיטין בכיוצא בזה. דמתני' דהכא פליגא עליה. כדאיתא התם בגמ' [דף נא]:

[*בטומאה חמורה. פי' הר"ב באב הטומאה שמטמאתו מן התורה. וכ"פ הר"ש ואני תמה דהא תנן בפ"ד דטהרות משנה יא דבר שהוא אב הטומאה והוא מד"ס ספיקו טמא. ושם פי' הר"ב דאפילו ספיקו ליטמא טמא כ"ש ליטהר כי הכא. ועיין עוד שם בפירוש הר"ב. ומש"ה נמי לא תנן במתני' דהכא. אלא כגון אכל אוכלים טמאים כו']:

אבל ספיקו ליטמא ולטמא טהור. ודוקא בטומאה דרבנן דהכא. אבל יש (תרומה) [טומאה] דרבנן דשורפים לרבי יוסי בספק מגע כגון ו' ספיקות בפ"ק דשבת. מהר"ם. ומתני' הוא בפ"ד דטהרות:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מִקְוָאוֹת ב׳ ב׳

א׳
ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו נ"ל דלא מבעי באדם בינוני שצריך מדאורייתא מ' סאה שכך שיערו בו חכמים. שכך צריך לכסות בהן כל גופו בבת אחת [כיומא לא א']. וא"כ ה"ל ספיקא דאורייתא. אלא אפילו באדם קטן דסגי ליה מדאורייתא כשרק כל גופו מתכסה בהמים. ואפי' אינן מ' סאה. ורק מדרבנן צריך גם לקטן. ואפילו במעין מ' סאה [כיו"ד ר"ס ר"א]. וא"כ ה"ל הכא ספק דרבנן אפ"ה כיון דודאי טמא הי'. לא מהני ליה טבילה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · מִקְוָאוֹת ב׳ ב׳

א׳
מיהו נ"ל דבהושקה א' מהן למקוה כשירה. גם שניה הוכשרה. דהרי יש לתלות שלאותה שהושקה נפלו. ואפשר דבהושלמה א' מהן במים כשירים שלא בהשקה. ג"כ היא כשירה. דכיון שיש לזו מעלה טפי מחברתה. תלינן שלחברתה נפל. ואם הושלמה אח"כ גם השניה. או חוזרת הראשונה לפסולה. הא למה זה דומה. לג' נשים ששכבו במטה אחת. ונמצא דם במטה. דבבדקה אחת מהן ומצאה את עצמה טהורה. היא טהורה וחברותיה טמאות. וכשחזרו ובדקו את עצמן כולן ומצאו טהורות כולן טמאות (כנדה פ"ט מ"ה). ועוד נ"ל דהא דקאמר הכא פסולות. היינו לכתחלה. אבל בטבל בא' מהן ועשה טהרות. טהורות. דהרי יש לו במה לתלות שלאותה שלא טבל בה נפלו. הא בלא עשה טהרות. הרי יש לו חזקת טומאה. ומקואות שכיחי. וכ"ש בטבלו שנים. זה בזו והאחר באחרת. אפי' עשו שניהן טהרות. כולן תלויות. ולא מחלקינן הכא בין שנשאלו כאחת או בזה אחר זה. כבב' ככרות (טהרות פ"ה מ"ו). דהכא שאני שיש לכל א' חזקת טומאה:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מִקְוָאוֹת ב׳ ב׳

א׳
תוי"ט ד"ה בטומאה חמורה. ואני תמה כו'. עמש"כ בעירובין (לה ב') בס"ד:
נחלת הכלל · Vilna Edition